משֶבר לתמורה דיאכרונית ולתמורה סינכרונית: למידה מכוונת עצמי במחשבת החינוך – ערן גוסקוב

המאמר שלפניכם מבקש לבחון באמצעות נקודת מבטה של מחשבת החינוך את תקפות ההשקפה החינוכית שבמרכזה למידה מכוּונת-עצמי (יוטגוגיה, heutagogy), שעשויה להביא מזור, גם אם חלקי, למשבר ולחולשות החינוך בעת הזאת. המאמר מנהיר את עקרונות רעיון היוטגוגיה, ובהם הענקת אוטונומיה מלאה ללומדים בבחירת מושאי ודרכי חקירתם, והוא מצביע על מקורות הרעיון לאורך ההגות הפילוסופית החינוכית. המאמר בוחן את תקפות היוטגוגיה באמצעות העלאת שתי נקודות מרכזיות שנוגעות בה: האחת שמתנגדת, מעלה על נס את חשיבותו והכרחיותו של הקאנון התרבותי-מדעי למעשה החינוכי, ומבליטה את חסרונו של כל קאנון בדרך החינוך היוטגוגית. השנייה, שתומכת בדרך חינוכית זו, מצדיקה את האפשרות שניתנת ללומדים לבחור בדרך החקירה והלימוד שנראים בעיניהם כנכונים, גם במחיר של ויתור על עקרונות הדרך המדעית. המאמר מסתייע במשל "שלוש התמורות אשר לרוח", ששם פרידריך ניטשה בפיו של גיבורו הספרותי זרתוסטרא, כדי למצוא מעין פשרה חינוכית-רעיונית בין תומכי היוטגוגיה למתנגדיה, פשרה שמשמרת את היתכנותה וחשיבותה של דרך לימוד זו.

"אני בחינוך בשביל תיקון עולם": נשירה מלימודים בבית הספר כנרטיב מעצב בהתפתחותם של אנשי חינוך – תמר מילשטיין

המחקר המוצג במאמר זה התחקה אחר סיפוריהם של תלמידים שנשרו מלימודים בבית הספר והפכו בבגרותם לאנשי חינוך. המחקר מצא כי חוויות הנשירה אומנם גרמו לשבר בנפשם, אך גם נטלו חלק בתמורה שהתחוללה בבגרותם – בהבניית תפיסת עולמם החינוכית. שאלות המחקר היו: כיצד תופסים אנשי חינוך שלא סיימו תיכון עם תעודת בגרות את הנשירה מבית הספר ומהי תפיסתם החינוכית? לצורך מענה על שאלות אלה נערך מחקר נרטיבי אשר במהלכו רואיינו שמונה אנשי חינוך שנשרו בצעירותם מהלימודים בבית הספר. מממצאי המחקר עולה כי שני הגורמים המרכזיים שהובילו לנשירה הם משבר אישי ומשפחתי והיעדר דיאלוג חינוכי בבית הספר. התמודדותם של הנושרים עם היעדר הדיאלוג הצמיחה בקרבם ברבות הימים תפיסה חינוכית המבקשת לעשות תיקון באמצעות דיאלוג. מחקר זה מצטרף לשורת מחקרים נרטיביים המבקשים להביא את סיפורה של מערכת החינוך דרך קולם של האנשים הפועלים בתוכה. ייחודו בכך שהוא מביא הן את קולם של תלמידים נושרים והן את קולם של אנשי חינוך, אשר במקרה זה הם אותם האנשים.

סיפורו של פספורט: ממדים השוואתיים של הוראה באמצעות מסמכים ראשוניים באוסטריה, בישראל ובאירלנד – טל יער-ויזל, סוניה דנר וישראל בן דור

השבר שחוותה יהדות וינה ערב מלחמת העולם השנייה לא ניתן היה לאיחוי – קהילה זו נפוצה לכתשעים מדינות בעולם ומאז לא שבה להיות גדולה, מעורבת וחזקה, כפי שהייתה קודם לכן. שבר הקהילה היהודית וההגירה מאוסטריה לארץ ישראל לאחריו נלמדו בפרויקט שבמרכזו יחידת הוראה וחקר המשמעות שהפיקו הלומדים ממנה. יחידת לימוד מקוונת בנושא יהדות וינה נלמדה בעזרת מסמכים ראשוניים בכיתות להכשרת מורים במכללת אורנים, ב-KPH – אוניברסיטת וינה, ובאוניברסיטת העיר דבלין. בשיעורים המקוונים שהועברו באמצעות הזום השתתפו סך הכול 160 סטודנטים במסלולים לתואר ראשון ולתואר שני. ההוראה התקיימה בשלושה מרחבים שונים הנקשרים בשלושה נרטיבים, שבבסיסם שברים ותמורות: הנרטיב הישראלי של שואה, עלייה ועצמאות, של מלחמות, הגירה ופליטות; הנרטיב האוסטרי של כיבוש ומלחמה ואחריתו בבניית לאום חדש במדינה דמוקרטית; ולבסוף הנרטיב האירי, שבבסיסו רעב והגירה ואחריתו במדינה עצמאית, קולטת הגירה ומשגשגת. מטרת מאמר זה היא להשוות בין תגובותיהם של פרחי הוראה מאוסטריה, מישראל ומאירלנד לסיפור על שבר ותמורה ערב מלחמת העולם השנייה. החוקרים הופתעו מרמת העניין ושיתוף הפעולה שהפגינו הסטודנטים משלוש המדינות. ההשוואה בין תגובותיהם אפשרה להבין את האוניברסליות של הנושא הנלמד, כשגישות הומניסטיות איחדו את תגובות כל הסטודנטים. במחקר נמצא שלנרטיבים לאומיים יש השפעה רבה על תגובות המורים לעתיד ועל גישותיהם. כמו כן, כל המשתתפים ציינו את חשיבות קיומו של דיון אקטואלי בסוגיות של זכויות אדם, הגירה ופליטים. השבר והתמורה שבאים לידי ביטוי במאמר זה הם בעלי ממד אישי ולאומי ובו בזמן גם אוניברסלי, ולפיכך אין הם "היסטוריים" בלבד, אלא משמעותיים גם עבור הדור הצעיר כיום.

שבר ותמורה בראי האומנות: קריאה חזותית-נרטיבית ביצירתה של ציפי עמוס גולדשטיין – שחר מרנין-דיסטלפלד

מאמר זה עוסק במונחים "שבר" ו"תמורה" כפי שהם באים לידי ביטוי ביצירה האומנותית. במרכזו שבעת הרקיעים הפרטיים, סדרת לוחות המשלבים ציור שמן, רישום ורקמה, של האומנית ציפי עמוס גולדשטיין. מטרת המחקר הייתה לפענח את הסדרה, שהיא מעין כתב חידה רב-שכבות, ולעמוד על המשמעויות הטמונות בה. שיטת המחקר שילבה ניתוח חזותי-פרשני עם ניתוח נרטיבי. הממצאים הראו כי הסדרה "מספרת" באמצעים אומנותיים את סיפורה של האומנית, באופן התואם להגדרת המונח יצירתיות כ"ניסיון/חוויה" וכ"מורכבות", ובתוך כך נמצאו המונחים "שבר" ו"תמורה" מרכזיים הן בביוגרפיה של האומנית והן ביצירתה. חמישה צמדי ניגודים נמצאו כמרכיבים בולטים בסדרה, אשר כל אחד מהם מייצג דיאלוג בין שבר לתמורה: (1) כאוס ועומס צורני וחומרי אל מול סדר והיגיון; (2) התפרקות והיעדר אהבה אל מול הגנה ובית; (3) חיתוכי בד וחוט אל מול חיבורם; (4) מסרים סותרים אל מול תקשורת ושפה הניתנות לקריאה; (5) טלאי צהוב ושואה אל מול מגן דוד ותקומה. פענוח הסדרה מאפשר לבחון כיצד אירועי חיים מתורגמים לשפה האומנותית.

״מורידים את המסכות ומשתפים״: שותפות בין בית הספר ומשפחות מהגרים מאפריקה בעת משבר – מיכל גנץ-מישר

מערכת החינוך בישראל מתמודדת עם מצבים של מלחמות, שינויי מדיניות, קליטת עולים ועוד, אך בעת משבר הבריאות העולמי היא נדרשה לגבש מענים מותאמים לשבר כלכלי, חברתי וקיומי בעיקר, עבור משפחות מהגרים לא-יהודים מאפריקה. אנשי החינוך וההורים שיתפו פעולה כדי לספק צרכים אישיים, קיומיים, לימודיים וחינוכיים. מחקר איכותני-פרשני זה בדק את האתגרים והתהליכים במסגרת שותפות בין בית הספר, 15 אנשי חינוך, לבין שמונה הורים ממשפחות מהגרים בעת תקופת משבר, ובחן את הזיקה של קשרים אלו להכשרתן של שלוש סטודנטיות להוראה. שאלות המחקר הן: (1) כיצד תופסים הורים, מורים וסטודנטיות להוראה את האתגרים ואת אופן ההתנהלות בהוראה במצבים של שבר; (2) באיזה אופן מתמודדים כל השותפים עם האתגרים הללו? ממצאי המחקר נאספו מתוך ראיונות עומק חצי מובנים והם מצביעים על שלוש תמות המעידות על תהליך ההוראה-למידה במצבים של שבר: (1) משיח לימודי הממוקד בהישגי התלמיד לדיאלוג הומני ודאגה לרווחת המשפחה; (2) אתגר מחסום השפה בלמידה מרחוק; (3) התאמת תהליכי למידה שגרתיים לזמן משבר ושבר. תרומת המחקר עיקרה בהדגשת חשיבות השותפות בין בית הספר למשפחות המהגרים לשם גיבוש מענים אישיים המבוססים על הומניות, אמפתיה ומחויבות ובחיזוק המסוגלות של המורה להיות מעורב ופעיל בקידום השוויון בחינוך.

סיפורו של הקונסרבטוריון בעכו: בין שני שברים – דני ירון

המאמר מביא את סיפורו של הקונסרבטוריון בעכו, מפיו של המנהל דני ירון. הקונסרבטוריון פועל בעיר מעורבת, אשר ידעה ימים קשים של איבה בין יהודים וערבים, הן ב-2008 והן ב-2021. כמנהל מוסד תרבותי חשוב בעיר בוחן דני ירון את עמדות ההורים של תלמידי הקונסרבטוריון כלפי חינוך לרב-תרבותיות וכלפי יחסי יהודים-ערבים בעיר ובקונסרבטוריון.

שינויי אקלים: להיות גם חכמים ולא רק צודקים – חיים קותיאל

בתחילת שנת 1950, כאשר כותב שורות אלו נולד, חיו בכדור הארץ כ-2.5 מיליארד בני אדם, ובסוף השנה הקודמת (2022) חצתה אוכלוסיית כדור הארץ את רף ה-8 מיליארד בני אדם – גידול של יותר מפי שלושה בפרק זמן של מעט יותר משבעים שנה. זהו שיעור גידול האוכלוסייה המהיר ביותר מאז ראשית קיומו של המין האנושי. הגם שבשנים האחרונות קצב גידול האוכלוסייה התמתן במידה מסוימת, אוכלוסיית כדור הארץ תמשיך לגדול בעשורים הבאים ואמורה להגיע ל-9 מיליארד ב-2037, עוד פחות מ-15 שנה, ול-10 מיליארד (!) כעבור 20 שנה נוספות, ב-2057. במקביל לגידול המהיר באוכלוסייה, הוכפלה גם תצרוכת האנרגיה השנתית לנפש מ-11.7 MWh (מגה-ואט שעה) ב-1950, ל-23.3 MWh ב-2020 ומכאן שתצרוכת האנרגיה של כלל אוכלוסיית כדור הארץ גדלה באותו פרק זמן פי 6.23 – מ-29,200 TWh (טרה-ואט שעה) ב-1950 ל-182,000 TWh ב-2020. העלייה בתצרוכת האנרגיה הביאה עימה עלייה מקבילה בסך פליטת דו-תחמוצת הפחמן (CO2) או שווה ערך לדו-תחמוצת הפחמן בשיעור של פי 5.80 – מ-6 מיליארד טונות ב-1950 ל-34.8 מיליארד טונות ב-2020. ערך זה נמוך מסך הפליטות ב-2019 שהסתכם ב-36.7 טונות כתוצאה מהאטה משמעותית בתעשייה ובתחבורה עקב מגפת הקורונה. ב-2021, בעקבות התאוששות המשק העולמי, סך הפליטות שב ועלה לכדי 36.4 מיליארד טונות. הפער בין העלייה בסך הפליטות בשיעור של פי 5.80 בלבד בהשוואה לעלייה בתצרוכת האנרגיה בשיעור של פי 6.23, נובע מהשימוש ההולך וגדל במקורות אנרגיה מזהמים פחות (גז טבעי לעומת פחם או מזוט) ושימוש הולך וגדל באנרגיות מתחדשות כגון אנרגיה גרעינית, אנרגיה סולרית, אנרגיית רוח ועוד – הפחתה של 7% בפליטת מזהמים על כל קווט"ש (קילו-ואט שעה) שמיוצר.

The Nature of the Beast – שבר הפוסט-אמת בתקשורת: ריאיון עם פרופ' עמית שכטר; מראיינים: קובי אסולין ויעל פויס

נפגשנו במשרדו של נשיא אורנים פרופ' עמית שכטר ב-8 במרץ 2023, לפני חג הפסח, בימים הסוערים של הפגנות ומחאות נגד הרפורמה המשפטית, כפי שמכנים אותה חלק מהאנשים, וההפיכה המשטרית, כפי שמכנים אותה אחרים.

מי שמחולל מהפכה לא יכול לשער את תוצאותיה: ריאיון עם פרופ' נעימה ברזל; מראיינים: קובי אסולין וליאורה גולדמן

מראיינים: קובי אסולין וליאורה גולדמן
קובי: אנחנו מתארחים בביתה של פרופ' נעימה ברזל בקיבוץ כפר החורש. נעימה היא מאושיות אורנים והעורכת מזה אחת-עשרה שנים של כתב העת דברים. הריאיון נערך לרגל פרישתה מעבודת העריכה. נעימה היא היסטוריונית שהתמחתה בחקר השואה. ספרה האחרון שראה אור בשנת 2017, המתנחלים בלבבות: הסוחפים ל"גאולה עכשיו" והמהלכים בדרך, עוסק דווקא בתנועת ההתנחלות ביהודה ושומרון. שלום, נעימה, ותודה על הסכמתך להתראיין.
נעימה: בשמחה