שבר ותמורה בפואטיקת האבל של מיה טבת דיין – ענבר רווה

פואטיקת האבל על מות האם, המכוננת בשירת טבת דיין, מחזיקה בתוכה שני היבטים, הופכיים במידה רבה. האחד הוא של השבר: המוות החד-סטרי והבלתי ניתן לערעור של מקור החיים, והשני הוא זה של התמורה במשמעות של שינוי: של אפשרות להיחלצות מסוימת מן המשמעות המצמיתה של האובדן. בשירים הנידונים תחת הכותרת "שבר, משבר" ניכרת התמכרות חריפה של הדוברת לדלוזיות המעצימות את עולמה הפנימי. מדובר בסוג של שיח אינטנסיבי, שמסלק באיזה אופן את העולם החיצוני והופך את המציאות האובייקטיבית טפלה לעולם הסובייקטיבי. ניכרות בו צורות שונות של הכחשה, מיקוח, כעס ודיכאון, ואלה ממחישים את עוצמתו הרגשית של האבל ואת המצוקה הכרוכה בו. בשירי ה"תמורה" מתרחשת כניסה בולטת של המציאות לעולמה הפנימי של הדוברת: מציאות הטבע, מציאות המשפחה, מציאות חיי היומיום בארץ נכר. חדירה זו מעידה על שינוי, ואף מעצבת אותו בתורה, שינוי שמניע את תהליך האבל ו"משחרר" אותו במידת מה מתקיעותו.

קריאת המאמר במלואו