חוליה מודרנית בשרשרת המסורת: שבירת הרצף או תמורה פנימית? ניחם רוס

המאמר סוקר ומנתח כמה ניסיונות של הוגים יהודים להצדיק שינוי מודרני במסורת ישראל מבלי לשבור, לטענתם, את עיקרון רציפות מסורת הדורות. במאמץ שלא להציג את השינוי החדש כשבירת השרשרת, יכולים בני הדור החדש לטעון כי זוהי תמורה פנימית לגיטימית שלה עצמה. כאן אתמקד בדימוי המציג את השתלשלותה של המסורת מדור לדור כ'שרשרת' חוליות רציפה. תחילה אדגים את טיבה של הגות שמרנית, המדגישה את חובת חיבורה ההדוק של כל חוליה אל קודמותיה ברצף קפדני של אחידות ללא שינוי. בהמשך אסקור שורה של הוגים יהודים בני העת החדשה (הגות רפורמית, זכריה פרנקל, נחמן קרוכמל, הרב קוק, ש"א הורודצקי, הרמן כהן וח"נ ביאליק), המבקשים, באמצעות מודל החוליות שבשרשרת הדורות, להצדיק סטיות וחידושי תוכן מהותיים ומשמעותיים בעולמה של המסורת הדתית היהודית, ולהציגם כשומרים בכל זאת על גבולות הלגיטימציה שלה, כחוליה הממשיכה 'מבפנים' את שרשרת המסורת המקורית. ההשוואה בין ההוגים השונים ממוקדת כאן בהיבט אחד בלבד: כיצד כל אחד מהם מציג את טיבו של מנגנון התמורה, המצליח להעמיד חוליה מודרנית, שלא הייתה מוכרת ברצף המסורת עד כה, מבלי לשבור את רציפותה הנאמנה של היהדות לדורותיה.

קריאת המאמר במלואו