קוראים יקרים,

גיליון דברים שלפנינו עוסק בסוגיה של "אחרים". מספרם הרב של המאמרים שהגיעו למערכת מעיד על חשיבותה ומרכזיותה. אלא שגם לאחר מיון ושיפוט נותרנו עם מאמרים רבים ועם גיליון עב כרס במיוחד, מה שיחייב אותנו להבא, מערכת, כותבים ושופטים להקפדה על מאמרים קצרים בלבד.
במאמרים שהגיעו אלינו חיפשנו את הדיון הברור והנוקב בשאלת מקומם של "האחרים" בהוויית חיינו, ושאלנו, האם יש למחקר גם יכולת לסמן כיווני התמודדות עם סוגיית הזרות והאחרוּת המפלחת את החברה בישראל.
שולחן עגול: קבוצת המאמרים הראשונה עוסקת בשיח החינוכי והלימודי. מחקרם של מיכל ראזר, דוד מיטלברג, מיכאל מוטולה ונעה בר-חושן, מציע דרכי התמודדות כלל-מערכתית עם הדרה חברתית וחינוכית, ומגלם בהצעתו תפיסה חינוכית וארגונית שלמה לקיומה של מערכת חינוך נטולת הדרה. לאה ברץ וחנה אבוחצירא העוסקות בסוגיה נקודתית לכאורה, מאמצות תפיסה זו בהדגישן את הצורך בהוספה של ספרים הכתובים בעברית ואמהרית למדף הספרים לילדים ככלי נחוץ בהתמודדות ראויה עם תופעת ההשתקה בקרב קהילת ביתא ישראל. האם המדיניות החברתית והחינוכית בהתרחשותה בפועל, מקבלת את השונה כ"אחר", או לחילופין מכילה הלכה ולמעשה את הייחודיות שבו, שואלת צפי טימור במאמרה ופוסקת לכיוון האופציה הראשונה. חנה טיש מאפיינת דילמות חינוכיות שמחנכים בחינוך הממלכתי דתי ניצבים בפניהן וסוקרת את החיפוש שלהם אחר הדרך לגשר בין נאמנות לערכי התנהגות דתיים לסוגיות אישיות של תלמידיהם. עופר קצ'רגין טוען על בסיס מחקרו, ששיח המומחים לקשיי למידה יצר שני סוגים של הורות: הורות נורמטיבית מזה והורות "אחרת" מזה. שיח זה טעון בהסמלה מדירה בעוד ייצוגיו משקפים את המבנה האתני וההיררכי של החברה בישראל. דינה לרון ולילך לב ארי הבוחנות את השתלבותם של "אחרים", סטודנטים ערבים, בתכניות התואר השני במכללת אורנים, מצביעות על פרובלמטיקה דומה, דהיינו מרקם המרחב הציבורי במכללה המעוגן בהסמלה ובשפה של ההגמוניה יהודית יוצר הנגדה ומתח בין קבוצות הסטודנטים למרות שהאקלים החברתי-תרבותי נתפס כחיובי וכמחזק. את פרק החינוך חותם מאמרה של עדנה אור הסוקר את המחקר הדן בדפוסי התקשרות בלתי בטוחים בגיל הרך, מתריע בפני השלכותיהם השליליות מזה, ומציין את מקומם החשוב של "האחרים" בחילוץ ממצבי מצוקה מזה.
את פרק המאמרים בתחום הספרות פותח מאמרה של יעקבה סצ'רדוטי המנתחת את המפגש המתקיים בספרות הילדים בין הילד הנורמטיבי לילד בעל הצרכים המיוחדים. מהממצאים מתברר היעדרן של יצירות שאינן משתמשות באלגוריה הממסכות את "האחרוּת" ומקדמות תפיסה שוויונית בין האחר לטיפוסי. מאמרה של אורנה לוין על הדימוי התרבותי של "האחר" ברומנים של נעמי פרנקל אינו מתעלם מכך שעומס "האחרים" ברומנים ועיצובו של כל "אחר" ביחס אל "אחר" אחר, נשען על דמותה של פרנקל שנותרה "אחרת" בהוויה הישראלית ובלתי שייכת לחבורות הסופרים אף בעיני עצמה. שי רודין מנתח בהרחבה את כתיבתה של אורלי קסטל-בלום ומוצא שתֵמת "האחרוּת" מקשרת בין יצירותיה המוקדמות למאוחרות. קסטל-בלום הממחישה את מורכבות חוויותיו של "האחר" ואת דרכי הישרדותו, מתמקדת בדמויות נשיות הנאבקות על הישרדותן וקוראות תיגר כלפי העולם הגברי שסביבן. גם ניתוחו של ראובן שהם את התבוננותו העצמית של נתן זך כחשיפת "האחר" השוכן בתוך הדובר עצמו, מצביע על התמודדות קיומית. "האחר" לעצמו – הזכי, המוקף באחרים זרים כמוהו, יוצר באופן בלתי נמנע עולם של גלות ואחרוּת. יוצרי הספרים שבוחן עשהאל אבלמן, המציגים דמויות של יהודים השייכים לעולם החילוני של המודרנה במאה העשרים, מוצאים את מובהקות זהותן בהשתייכותם לחוויית הזיכרון של השואה. דמויות אלו נותרות משום כך "אחרות" כלפי סביבתן בקיימן מעין יהדות אוניברסלית שאינה מתממשת.
שאלת הזהות היא השאלה המרכזית במאמרה של סוהאד דאהר-נאשף שערכה מחקר אתנוגרפי שהתרחש במכון הפלסטיני לרפואה משפטית ודן בפרקטיקות החברתיות והפוליטיות הנהוגות לגבי גוף המת הפלסטיני. כדי לאפשר את מחקרה הזדקקה החוקרת לנוע בין זהויותיה כאשת אקדמיה ישראלית מזה וכשותפה לתרבות הפלסטינית מזה ונותרה זרה ומזוהה כאחד.
הבחירה לצרף את מאמרו התורני של אלכסנדר קליין לגיליון הייתה מבחינתי מימוש מפגש עם כתיבה אחרת. קליין הנסמך בעיקר על דברי הלכה ופרשנויות על-פי חז"ל ופסיקה רבנית, מציג את הוויכוח על הממד האתי בהחלטה של יחיד וציבור הנדרשים להכריע בין הצלתו/ם לבין מסירת נפשו/ם למען האחר. הדיון חושף ניגודים ומחלוקות ומציע התבוננות תורנית במציאות אקטואלית.
קריאה תרבותית נוספת מזמן לנו מאמרו של פריד אבו שקרה הפותח את פרק האמנות בגיליון בהציגו את עבודותיה של האמנית פאטמה אבו רומי. יצירותיה של האמנית לוכדות את עיני המתבונן ביופיין בעוד היא בוחנת את זהותה באמצעות פירוש וביקורת של המסורת ממנה היא ניזונה כאשר בקשת החירות שלה חוברת למרד בחברה המקפחת ומדירה נשים. דוד שפרבר סוקר את עבודותיה של האמנית אנדי ארנוביץ שמרחב יצירתה מתייחס לעולם הדת וההלכה מתוך מודעות ל"אחרוּתה" הרב-ממדית, הן כלפי גבולות "המגזר", איתו היא מנהלת שיח נוקב, והן באשר לשיח האמנות בישראל, כאשר המרכיב המגדרי ביצירותיה חוצה גבולות אתניים. טלי כהן גרבוז בוחנת את עבודתו של הצלם שוקה גלוטמן על "אחרוּתו" המתבוננת. גלוטמן נושא תסמונת פוסט-טראומתית, ירושת מלחמת יום כיפור, נותר בזרותו ההופכת את יצירתו למבע תקף של המתח המלווה את ההוויה בישראל. את פרק האמנות חותם ריאיון חודר מבוכי נפש שקיימתי עם האמנית והמורה עידית לבבי גבאי המציגה את חיבוטי זהותה בדרכה האמנותי כאחרת ושייכת בו-זמנית.
במדור החדש, המראה שעל הקיר אינה מותירה לנו ברירה אלא לעמוד בפניה ולהתבונן בפנים האישיות והקולקטיביות שלנו. בגיליון זה החלטנו לא לתת לעצמנו מנוח באמצעות שתי סקירות: האחת של טל לוין-רוטברג על נשים ואימהות בזנות והשנייה של וליד מולא, על מפלתן של הכוונות הטובות במפגשים בין יהודים לערבים. מדור זה פתוח למאמרי דעה וביקורת שלכם.
בבמה למחקרי שדה מוצג מחקרן של מיכל קרופניק-גוטליב וחוה וידרגור הדן בדקויות הנדרשות בדרכי הוראה של תלמידים מחוננים ומצטיינים. מחקר נוסף הוא של עטרה שריקי ונצה מובשוביץ-הדר, על תהליך של שיתוף ידע בין מורים למתמטיקה באמצעות מערכת Wiki ועל פיתוח נורמות חברתיות המהוות תנאי לכך.
במדור סקירת ספרים מופיעות 14 חוות דעת על ספרים שאנשי סגל אורנים כתבו או השתתפו בכתיבתם, ושיצאו לאור במהלך תשע"ג.

אתם מוזמנים לכתוב לכתב העת דברים. קול קורא לגיליון השביעי שנושאו "אחריות" מופיע בסוף גיליון זה.

קריאה מהנה,

נעימה ברזל
עורכת