קוראים יקרים.

בחרנו להקדיש את גיליון מספר 10 של כתב העת דברים החוגג עשור לקיומו, לעבודתם של חברי קבוצת המחקר שפעלה במכללת אורנים ועסקה בנושא "סולידריות ואחרים". הבחירה בנושא זה נבעה מעניין משותף, כמו גם ממוטיבציה חברתית ורעיונית לעסוק בתחום שהשאלות הכרוכות בו נוגעות בליבת הקיום של החברה בישראל. ניסינו לבחון ולהעריך כיצד החברה בישראל מתמודדת עם סוגיה זו, וכאנשים מעורבים ביקשנו גם להציע דרכים מתאימות לבניית מערכות קשרים ויחסים הוגנים עם אחרים. כל זאת ביודענו שמערכות השלטון בישראל מוליכות ובונות תהליכים של סטראוטיפיזציה וקאנוניזציה של דמות ה"אנחנו" וה"אחרים".

משסקרנו את אחד-עשר מאמרי המחקר לקראת שיפוט, נכחנו שאיש מאיתנו לא חסך במחקרו את ביטויו העצמי. חשבנו, אם כן, שיהיה נכון להרחיב את היריעה באמצעות מאמרי דעה. פנינו לאנשי אקדמיה וחברה, עיתונאים ואנשי רוח, והצבנו בפניהם את שאלת החיפוש אחר הסולידריות ומקומם של ה"אחרים" בתמונת עולמם הערכית ובחברה בישראל. השאלה הופנתה במכוון לאנשים היודעים גם לתבוע מעצמם מעורבות והשייכים למגוון קבוצות זהות והשתייכות. היה משמח ומרגש להיווכח שכל אלו שפנינו אליהם נאותו ברצון לקחת חלק בהתמודדות זאת, וכך נוספו למרחב הדיון מסה, שמונה מאמרי דעה ושני "כמו סיפורים" מיוחדים. וגם אם אינם, בצירוף מאמרי המחקר, מכסים את המנעד הרחב של סוגיה זו, הרי הם מרחיבים את הדעת והנפש וזורעים אמירות ברורות יחד עם טיפות של אופטימיות בחיפוש אחר המעשה החברתי הראוי.

סיפורה של הסולידריות נע במקבץ זה בין סולידריות חברתית ופוליטית, לזו המאובחנת כקהילתית, אתית ורגשית, יציבה או דינמית, ועד סיווגה כנזילה. כל אבחון ואפיון שלה בנסיבות המשתנות ממוקד ברצון, אם לא בכמיהה, למשמוע הקיום ובצורך לבנות את ה"אני" כחלק מ"אנחנו" מזוהה.

זיהויים של אנשים או קבוצות כ"אחרים" הוא תולדה של אפיוני התיחום של ה"אנחנו", והוא קשור במידת פתיחותה או סגירותה של הסולידריות ובגורמים שמניעים את תהליכי הזהות הקבוצתית. דומה שבהוויה הפוסט-מודרנית, קיומו של ה"אחר" הוא חלק מובנה במציאות במשמעותה הרחבה, זו הריאלית וזו הנשענת על דימויים המעצימים את הדרת ה"אחרים" והחמרת אפיונם עד כדי הכללתם בקטגוריה של אויבים מסוכנים. התרחשות זו מוּנעת פעמים רבות ממצבי אי-ודאות השוררים בהוויה הפוסט-מודרנית, ובגיליון זה היא נסקרת כחלק מתרבות החיים והפרקטיקות של הקבוצה היהודית האמונית.

יש לומר גם שבמאמרים השונים נחשף הפער בין סולידריות ליברלית לבין סולידריות ממושטרת. הסולידריות הליברלית מניחה את העיקרון האוניברסלי של שוויון בין בני האדם כהנחת יסוד קיומית הפתוחה לאפשרות של הכלתם של ה"אחרים" כחלק מה"אנחנו". סולידריות ממושטרת היא בדרך כלל כזו שהממד הסולידרי בה הוא בעיקרו הצהרתי ומכוון להתנהגות הנתבעת ומוכתבת לאזרחים על-ידי משטר המייסד נאמנויות מותנות, וגם בהיותה מטפחת במודע את הזרות והמסוכנות של האחר כדי לקדש את הנבדלות של ה"אנחנו". במצב הישראלי בו הולכת ומתקבעת דמוקרטיה אתנית, ממדר השלטון קבוצות חברתיות שונות לצורכי הבטחת נאמנות ותלות על-ידי תיעדוף תקציבי ובניית סוג של סולידריות הנשאבת ומחזקת תחושה של נרדפות המבנה נבדלות אתנית.

כמה מהחוקרים ומטועני עמדתם ביקשו לבחון מהלכים תרבותיים, חינוכיים ואומנותיים, המחפשים דרך להתמודד עם השונוּת והאחרוּת לא כדי לייצר אחדות או אחידות, אלא כדי לאפשר הכרה בשפתו, נוהגיו ואמונותיו של ה"אחר", לקבל את השונוּת והאחרוּת כנקודת מוצא, ובתוך כך לייצר "אנחנו" סולידרי ואף להשתמש בשוני כדי לייצר יתרון משותף. בחינה קפדנית של מהלכים אלו מנכיחה את הצורך בדמויות מפתח שבמודע או במובלע טוענות בשם האוניברסליות של ערך השוויון בין בני האדם. אם זו משוררת שחיה במשטר טוטליטרי, ושיריה שכוונו לכך שימשו כתלכיד חברתי, או גננות העובדות ומפתחות תחום פדגוגי חדש בגן דו-לשוני, או מרצות חילוניות לייעוץ חינוכי במכללה חרדית, או קבוצה של אומניות הבוחרות את "החצר האחורית" כשדה היצירה שלהן.

לא אגלה לכם סוד אם אומר שאנחנו לא חיים בעולם אידיאלי ולעיתים נעשית רק חלק מהדרך: אם בהתנהלות המנהלית והחברתית במוסדות להשכלה גבוהה בהם נפגשים לראשונה בישראל צעירים יהודים וערבים ללימודים משותפים. או כאשר המהלך הסולידרי האתי כלפי ה"אחר" של הקבוצות הבונות אותו, נמנע במכוון מהפוליטי בשל חוסר האמון בו. האם זו תולדה של העדר מודעות לנזק שנגרם, או עדות לכוחו של מרכיב הנוחות? הניסיון המתלבט והמתמשך של נשים חרדיות מודרניות לקיים את ייחודן ושונותן בין המרחב החרדי לחילוני הוא ניסיון לייצר "קו תפר" הנשען על סולידריות נזילה. האם כך ניתן גם לאפיין את הניסיון האקדמי-פדגוגי ליצור חוויה ערכית משותפת של סטודנטים ערבים ויהודים הקוראים ביחד? מה אם כן המסקנה המתבקשת ממגוון התנסויות אלו?

לצד מאמרי המחקר, מרחיבים מאמרי הדעה את היריעה, בעודם מאתגרים אותה כשהם בוחנים את האנושי, האפשרי, הראוי ואף הנדרש לקיום הסולידרי. לסיום מבוא קצר זה, אומר שסולידריות נשארת במרחב הליברלי כל עוד היא תולדה של יכולת התבוננות מעבר לעצמי ומסמנת את היפוכה של ההתעלמות, ההימנעות והפניית המבט מה"אחר".

אתם מוזמנים לקרוא בקובץ זה ולכתוב לנו את תגובותיכם. מבחר מהן נפרסם בגיליון הבא.

בתודה ובברכה
נעימה ברזל
עורכת מדעית, כתב העת דברים