כתיב בבתי ספר יסודיים (ההמזה והתאא בסוף המילה) – מוראד מוראד

עבודה זו דנה בכתיבת אלהמזה, ואלתאא בסוף המילה. נראה כי היקף שגיאות הכתיב בקרב תלמידים הולך וגדל באופן מדאיג בכלל, ובכתיבת המזה ותאא בפרט. מעט מאוד טקסטים נכתבים ללא שגיאות כתיב, הן על-ידי תלמידים והן על-ידי מבוגרים. לכתיב נכון יש חשיבות רבה, מאחר וגם באמצעותו מועבר המסר בצורה נכונה, וכל טעות בכתיב עלולה לשנות את משמעות המילה, וכתוצאה מכך עלול הקורא לקבל מסר אחר או לא להבין כלל את המסר. תפקיד המורים הוא לנקוט צעדים ולבנות תוכניות המיועדות לסייע לתלמידים להתגבר על שגיאות הכתיב ולהפחית את היקפן ככל הניתן.

בחלק התיאורטי נסקרו שלושת המרכיבים הקשורים לכתיב: השפה הערבית, המורה והתלמיד.

השפה הערבית: הגדרת הכתיב בשפה הערבית מבחינה לקסיקאלית; סוגי הכתיב; חשיבות הכתיב ומטרותיו; הסיבות לקושי בכתיב הערבי בכלל ובכתיבת ההמזה והתאא בפרט.

לקושי בכתיבת ההמזה חמש סיבות:

המורה: כאשר אינו בקיא בחומר שהוא מלמד.

ההמזה עצמה: רוב האותיות הערביות נכתבות בצורה שמבטאים אותן למעט ההמזה, לה אין צורת כתיבה אחידה, מה שעלול לתרום לריבוי שגיאות בכתיבתה.

שיטות לימוד הכתיב.

שיטות ההערכה.

גורמים נוספים המשפיעים על טיב הכתיב, כגון: קריאה, כתב, העתקה, לימוד ושינון של שירה בעל פה, הדקדוק ועוד. חלק מהנושאים הללו לא מופיעים בתכניות הלימוד, לדוגמה, לימוד שירה בעל פה, ואחרים, כגון העתקה, לא מושם דגש בהקנייתם לתלמידים. מורפולוגיה וסביבת הפונמות הם נושאים פחות מוכרים למורים רבים, והשפעתם רבה על טיב הכתב.

הנושא המרכזי בחלק זה הוא כתיבת ההמזה. אלח'ליל המציא את צורת ההמזה, וכינה אותה קטעה. להמזה צורות מופע רבות, במיוחד כאשר היא מופיעה באמצע המילה או בסופה.

כתיבת תאא בסוף מילה יכולה להתבצע בשני אופנים: תאא פתוחה ותאא  סגורה.

המורה: בנושא הכתיב, למורה תפקיד מרכזי וחשוב והוא בעל השפעה רבה מאוד, לכן סעיף זה הורחב בעבודה.

התלמיד: התלמיד הוא זה שלומד את הכתיב ומבצע את הפעולה. סעיף זה לא הורחב מפני שזה נושא בו דרוש לבצע מחקר שיבדוק את כל ההיבטים הקשורים לתלמיד: מבחינה  קוגניטיבית, רגשית,  פיזית, חברתית וכד'.

הקשר בין דפוס ההתקשרות לאם, למחנכת ולקבוצת השווים לבין נשירתם הסמויה של בני נוער מבית הספר – יונית להב

תופעת הנשירה נוגעת ומשליכה על תעשיית המדינה, על כלכלת המדינה ועל רווחת אזרחיה הצעירים היום והבוגרים בעתיד. היא משפיעה על תעסוקה ואבטלה, על תופעות עוני והזנחה, על תופעות סמים ועבריינות, על הווה ועתיד במשפחות רבות ועל עתיד המדינה כולה (להב, 2004). תלמידים נושרים נחלקים לנושרים גלויים ונושרים סמויים. נשירה סמויה מתארת אוכלוסייה שנעדרת בתכיפות ממערכת החינוך או שנוכחת בכיתה בצורה פסיבית ואינה משתתפת אקטיבית בלמידה (דוברת, 2005). תופעה זו תוארה על ידי אדלר (1980), כתופעת "נוכח נפקד". חשוב לציין, שלנשירה הסמויה אין הגדרה אחידה ומוסכמת, אולם קיימים סימנים שעשויים לסייע לזיהויה ולאיתורה. אוכלוסייה בסיכון לנשירה סמויה מאופיינת בריבוי העדרויות, הישגים לימודיים נמוכים, תחושת ניכור כלפי בית הספר, בעיות התנהגות ובעיות חברתיות בבית הספר (כהן-נבות, אלנבוגן-פרנקוביץ וריינפלד, 2001).

מתחסדים וצדקנים, נמאסתם: ישראלית שפה יפה!

"I suppose the process of acceptance will pass through the usual four stages: 1. This is worthless nonsense. 2. This is an interesting, but perverse, point of view. 3. This is true, but quite unimportant. 4. I always said so." (Haldane 1963: 464)

בביקורתה (כתב עת אורנים 2009) על רב המכר ישראלית שפה יפה (עם עובד, 2008), טוענת פרופ' אורה (רודריג) שורצולד שלפי "עקרון החפיפה", שאני מציע בספר, "אם מרכיב בישראלית קיים הן ביידיש והן בשפה אחרת, יש להניח – אלא אם כן הוכח אחרת – כי הוא יובא מן היידיש". שורצולד מתבלבלת בין עקרון החפיפה לעקרון הקדימות, שהספר ישראלית שפה יפהדוחה על הסף. כל מי שיקרא את הספר באמת יבחין בנקל שעקרון החפיפה (או "החפייה", כפי שהאקדמיה ללשון העברית הייתה אומרת ( , שונה לחלוטין מכפי ששורצולד מציגה אותו. לפי עקרון החפיפה, שנמצא בלב-ליבו של המודל ההיברידי ללידתה של הישראלית, "ככל שמאפיין לשוני קיים ביותר שפות תורמות, כך יש לו סיכוי גדול יותר להישמר בשפת המטרה" (עמ' 51). שכלולים ושקלולים עתידיים של עיקרון זה ייראו למשל כמשפט הבא: "לפחות 80% מהמאפיינים הלשוניים שחדרו אל הישראלית המתהווה הם אלו שהיו קיימים ב-60% (משוקללים) מהשפות התורמות שיצרו את הישראלית".

לדוגמה, קשה מאוד לקבוע אם הביטויים הבאים חדרו מיידיש גרידא, שכן הם מופיעים באופן מקביל בשפות נוספות שגם הן תרמו להתהוות העברית הישראלית: "סנונית ראשונה" (די ערשטע שוועלבעלע), "לא כל הנוצץ זהב" (ניט אלץ וואס גלאנצט איז גאלד), "היכה בברזל בעודו חם" (שמיד דאס אייזן כל-זמן ס'איז הייס), "יום הולדת" (געבוירן-טאג), "מפחד מהצל של עצמו" (שרעקן זיך פארן איגענעם שאטן). לפי עקרון החפיפה, קשה לקבוע אם דובר פולנית שעלה ארצה בשנות ה-30 של המאה ה-20 אמר "מה נשמע?" בעקבות "וואס הערט זיך?" היידי ולא בעקבות הביטוי הפולני המקביל "צו סויחאץ'" שמשמעותו זהה. האם ננסי ברנדס או סרג'יו קונסטנצה אומרים "מה נשמע?" בעקבות הביטוי הרומני "צ'ה סה אאודה" והאם אין דוברי רוסית שמושפעים מ"שטו סלישנה"?

מבלי להבין את עקרון החפיפה ואת חשיבותו, לא ניתן לתפוש את מהפכניותו של המודל ההיברידי המוצע בספר ישראלית שפה יפה. הישראלית היפהפיה איננה רק לשון מרובדת אלא גם מרובת מקורות. בלי בושה: ישראלי, דבר ישראלית.

 

הערתה של ד"ר יעל פויס, עורכת כתב העת: המערכת נענתה לבקשתו של פרופ' גלעד צוקרמן להגיב תגובה מוגבלת בהיקפה לסקירתה הביקורתית של פרופ' אורה שורצולד על ספרו. הסקירה פורסמה כאן בגיליון מס' 2 (2009).

על ספרו של ד"ר ישראל קורן: "המסתורין של הארץ – מיסטיקה וחסידות בהגותו של מרטין בובר" – ד"ר אליזבט גולדוין

לא מכבר פורסם ספרו של ישראל קורן בתרגום לאנגלית.  הספר עוסק ביסודות המיסטיים של הגותו של בובר ובקשר שבין הגות זו לחסידות.  בתחילת דרכו עסק בובר במיסטיקה ובחסידות, אך לפי דבריו ודברי חוקריו, עבר "הפיכת לב" וגיבש בהמשך דרכו את הגותו הדיאלוגית, המתרחקת מן העיסוק המיסטי. ההגות הדיאלוגית מתמקדת בזיקה שבין "אני-אתה", מפגש בלתי תכליתי שיש בו היבט של התגלות: חריגת האדם מעצמו והתחברות אל מה שמעבר לעצמו. עיקר המחקר העוסק בבובר מנתח את הגותו הדיאלוגית, שהיא לב יצירתו ורבת השפעה בתחומים שונים: מדעי היהדות, חינוך, סיעוד, טיפול ועוד

המקום הארצישראלי בארץ הצהריים של ע. הלל על רקע שירת המקום של משוררי העליות הראשונות – פרופ' ראובן שהם

ארץ ישראל כמקום היא מקום בעייתי לעם ישראל מאז ראשיתו המיתית: הן משום שעלילת העל היהודית-הישראלית-הציונית יודעת שהעם הזה אינו עם ילידי במקום; הן משום שבאותה עלילת-על המקום הזה הוא מקום שהאל הקצה אותו לעמו על תנאי שבמציאות קשֶה, אם בכלל, לעמוד בו; והן בשל הנרטיב ההיסטורי המיוחד של העם, שהאירועים המכוננים המרכזיים בו הם טראומות של גלות וגאולה, של עליה לארץ וירידה ממנה. הספרות העברית החדשה, החל מסוף המאה התשע-עשרה, שהייתה, עד אמצע המאה העשרים, ספרות שנכתבה על ידי מהגרים-עולים, התמודדה עם המקום הארצישראלי בדרכים שונות כשהמכנה המשותף הרחב הוא תחושת זרות בתוך מקום שאמור להיות מקומי, ילידי, ומנקודת מבט סנטימנטלית (במשמעות שהעניק שילר למושג סנטימנטלי). רק עִם ראשיתה של ספרות הנכתבת על ידי יוצרים צברים, וראשונה להם המשוררת אסתר ראב מתחיל המקום הארצישראלי להיות מקום מקומי ולא "המקום", לא הארץ המובטחת, שההתבוננות בו היא מנקודת מבט נאיבית (במשמעות שהעניק שילר למושג נאיבי). ע. הלל (בעקבות א. ראב ובמקביל ליוצרים הצברים בני דור תש"ח), בסדרת שירים מוקדמת שפורסמה בארץ הצהריים, בשער: "בסיבוב כפר סבא", מתייחס אל המקום הארצישראלי כאל מקום בלבד, נטול היסטוריה, נטול מיתוס, מתוך פרספקטיבה של בן המקום ומתוך נקודת מבט נאיבית. השירים בשער זה מרפררים אל מקומות פריפריאליים, בשולי הדרכים נטולי עבר מיתו-היסטורי, בקיצור אל כרונוטופים שכוחי-אל שדווקא בשל כך הם ברוכי-אל. תוך כדי כך, בשיר "בסיבוב כפר סבא" עצמו, שעל שמו נקרא השער בו מרוכזים שירי המקום והוא שיעמוד גם במרכז הדיון, מנהל הדובר ההללי גם דיאלוג בין-דורי עם שלשה מענקי השירה העברית: ביאליק, שלונסקי, אלתרמן, שכל אחד מהם מתייחס אל המקום בכלל, בין אם הוא מחוצה לארץ ישראל ובין אם הוא בארץ ישראל, מנקודת מבט סנטימנטלית שעמה, בעקיפין, מתנגח דוברו.

מושגי מפתח: מקום קטן (פרובינציאלי); המקום הגדול; שירה נאיבית, שירה סנטימנטלית; משורר ילידי,  משורר מהגר

על הספר: "תום ותהום – תפילת הקדיש בספרות העברית" עורכים: יורם ורטה וירון דוד – ד"ר ענת ישראלי

'יתגדל ויתקדש שמה רבא…'

במלים המוכרות והמשונות הללו נפתחת תפילת ה'קדיש יתום', שהיא אחת החידות המופלאות של תרבותנו. בפתח הדבר שלהם לאנתולוגיה החדשה מכנים אותה העורכים 'אמירת לחשים מאגית כמעט', ומנסחים את הפרדוקסים הכרוכים בה במלים הבאות:

[...] יותר מכל טקסט אחר בתרבות העברית, תפילה זו חקוקה עמוק בתודעה הקולקטיבית ומעוררת פרץ רגשות גדול, אם בשל ההתייחסות למשמעותה הדתית, ואם מפני שהיא נאמרת באחד מן הרגעים המכריעים בחייו של אדם. עם זאת, רבים בציבור החילוני חשים ניכור כלפי תפילת הקדיש, שרוב מילותיה ארמיות ואינן מובנות [...] אולם היחס לקדיש מורכב אף יותר. סירובו של חלק מהציבור החילוני לקבל תפילה זו בשימושה הטקסי מעורב, לא תמיד במובחן, בתחושה הקשה של אי-השלמה עם אובדנו וקבורתו של אדם קרוב [...] הקדיש הוא מעין טקסט מאגי. בהקשריו הספרותיים מילותיו לוחשות, מאיימות ומעוררות, כמו משביעות איזה כוח לנוכח המת וייצוגיו התרבותיים; הן עשויות לעורר תחושות של זרות ומסתורין, לצד תחושה של היכרות עמוקה [...]'.

מאה שנה אחרי שבני העלייה השנייה וחלוצי היישוב ניסו להתנער מאמירת הקדיש בטקסי הלוויה החילוניים, מתבררות שתי עובדות מפתיעות: האחת – חזרתו של הקדיש לרובן המוחלט של הלוויות בישראל, חילוניות כדתיות, מכל העדות ובכל הקהילות הישראליות.

השנייה, המפתיעה עוד יותר – נוכחותו המאסיבית של הקדיש ביצירה היהודית המתחדשת, מראשית העת החדשה ועד ימינו אנו.

בעקבות לימוד בבית המדרש של 'המדרשה באורנים' לפני עשור, החלו העורכים ללקט בשקדנות את היבול הרב של יצירה עברית ש'מתכתבת' עם הקדיש. לאחר שביררו, למדו ומיינו את השפע שהצטבר בידם, נוכחו לדעת שדי בו למלא אנתולוגיה שלמה.  כך בא לעולם "תום ותהום", ובו 61 יצירות, בהן שירים, סיפורים ומסות קצרות (וציורים כתוספת) שנוצרו במאה השנים האחרונות, בשפה העברית או מתורגמות משפות אחרות, וכולן נוגעות בקדיש המסורתי בדרך זו או אחרת. בחלקן הוא עומד במרכז היצירה, מצוי בשמה או שזור לכל אורכה, ובחלקן הוא מופיע במילה בסופה, או צפון ברמז קל בתוכה.

על ספרה של ד"ר יעל גילעת: "צורפות בכור ההיתוך" – ד"ר חגי רוגני

ספרה המרשים ורחב ההיקף של יעל גילעת "צורפות בכור ההיתוך" עוסק במפגש בין-תרבותי: אוּמנות הצורפות של יוצאי תימן עם התרבות הלאומית בארץ ישראל. מפגש בין מזרח ומערב, יהדות ועבריות, גלותיות וילידוּת, אמנות ואוּמנות. הדיון הוא רב-תחומי ובין-תחומי. זו עבודה של חקר תרבות במובן הרחב של המושג: קודם כול של תרבות חזותית, כלומר אמנות פלסטית וכן מה שמכונה אוּמנות, אך נכללים בו גם היבטים סוציולוגיים, היסטוריים ועוד. הדיון מתמקד בצורפות, כלומר בתרבות חזותית, מתוך הנחה שהעיצוב, הצורות, האיקונוגרפיה, הטכנולוגיה וכו' מייצגים ערכים ואמונות. לא מדובר בתוצר אמנותי בלבד אלא גם ברפרטואר תרבותי המהווה חלק מארגון החיים ובכינון הזהות.

עמדות פרחי הוראה ישראלים (יהודים וערבים) לגבי מגדר ומתמטיקה – ד"ר דויד מיטלברג; פרופ' הלן ג' פורגז

בארצות מערביות דוברות אנגלית מתמטיקה נחשבה באופן מסורתי לתחום 'גברי'. נתונים חדשים  המבוססים על מחקרים בקרב סטודנטים אמריקנים ואוסטרלים אודות עמדותיהם לגבי מתמטיקה ומגדר, מצביעים על שינוי בנקודת המבט המסורתית בהקשר לסטראוטיפים מגדריים כלפי מקצוע המתמטיקה. שתי מטרותיו של המחקר הנוכחי היו: (1) לקבוע האם יש הבדל בתפיסות המגדריות לגבי מתמטיקה בקרב סטודנטים יהודים וערבים; (2) לבדוק האם יש הבדלים מגדריים בין הסטודנטים בכל קבוצה אתנית.

מקום לא אכזב: האם יכול 'מקום' וירטואלי להחליף או להעשיר מקום 'פיזי'? – ד"ר אורלי סלע

המאמר מתאר את בחינתו של 'מקום' וירטואלי כתחליף חלקי אפשרי למקום פיזי בתהליך ההוראה-למידה, ובאופן ספציפי מחקר הבוחן שימוש בפורום א-סינכרוני מקוון כתחליף חלקי למפגשים פנים אל פנים בסדנת סטאז'. מתוך הכרה בחשיבות ההוראה/למידה המקוונת בהכשרת מורים חדשים ורצון להקל על העומס הרב אותו הם חווים בשנת עבודתם הראשונה, הוחלפה סדנת הסטאז' המסורתית שנמשכת שנתיים, בסדנה בה מחצית מהמפגשים התקיימו  פנים אל פנים ומחציתם באמצעות דיון בפורום מקוון. בסיומה של כל שנה התבקשו המשתתפות בסדנה לסכמה תוך התייחסות מיוחדת לפורום. כתיבה רפלקטיבית זו נותחה בעזרת ניתוח תוכן על מנת לבדוק כיצד תפסו המשתתפות את הפורום ומה לדעתן הייתה תרומתו לעבודה השיתופית החשובה כל-כך לכניסה נכונה למקצוע ההוראה. הממצאים מראים כי המשתתפות רואות באספקט השיתופי של הכתיבה בפורום מרכיב מרכזי חיובי ביותר, התורם רבות לפתרון בעיות ולהתמודדות עם קשיים בשנת ההוראה הראשונה. מומלץ לבחון בחיוב שילוב פורום מעין זה בכל סדנאות הסטאז' כמרכיב משלים לפגישות פנים אל פנים.

מילות מפתח: הכשרת מורים; סטאז'; פורום ממוחשב; למידה ממוחשבת

 

עיון במסכת חיים – 20 שנה למדרשה באורנים – ד"ר משה שנר

מסכת חיים הנו ספר מיוחד, לא חיבור של יחיד, ולא אוסף של מאמרי יחידים, אלא מפעל רוחני מסכם מרשים של חבורה. חבורת "המדרשה" באורנים בחרה לעשות סיכום ביניים, מעין מיני יובל – שני עשורים – של קיום המדרשה באמצעות מאסף המספר את סיפור המדרשה, מביא מפירות כתיבתם של חברי המדרשה ומציג בכך את תחומי התוכן של המדרשה.[1]

1]בין כותבי המסכת מצויים חבריי הקרובים עוד מימי הסדנה באפעל ובמכון הציוני באורנים, כמו גם תלמידים וחברים מימי אורנים. לצערי מפאת אילוצי מערכת כתב העת לא ניתנה לי האפשרות להציג את דברי כל אחד ואחת מהם ועמם הסליחה.