כבוד, יוקרה, מעמד ופיתוח זהות מקצועית בשדה הוראת המוזיקה הקלאסית – דן שגיב

שדה המוזיקה הקלאסית הוא רחב היקף ומורכב מגורמים רבים המאפשרים את קיומו והמשכיותו: נגנים, מנצחים, תזמורות סימפוניות, מלחינים, קהל מאזינים הפוקד את אולמות הקונצרטים, מבקרי מוזיקה בעיתונות, אוכלוסיית המורים והמורות לנגינה, התלמידים והוריהם, וכל יתר מנגנון החינוך המוזיקלי המסועף ומרובה הפנים. זוהי קבוצה גדולה מאוד של "שחקני שדה" פעילים, כשלכל אחד ואחת מהם תפקיד בר-קיימא בשימורה של תרבות זו ומאפייניה הנושאים במשך דורות רבים היבטים אקסקלוסיביים ואליטיסטיים. תרבות המוזיקה הקלאסית מתקיימת במשך דורות כסמן לאנינות טעם ויוקרה חברתית, ועם מאפיינים מובהקים של הון תרבותי גבוה. על כן, ניתן לזהות בה תדיר סוגיות הנוגעות לשאלות של סטטוס, כבוד מקצועי, עדיפויות וקדימויות בשדה, מיקום ותעדוף.

פירמידת הכבוד: הגדרת המושג "כבוד" לפי ידע של אנשים – מיטל נשיא

"כבוד" הוא אחד מאבני היסוד עליהן מושתתים, נבנים ונהרסים יחסים בין בני אדם כפרטים וכקבוצות. המושג "כבוד" שגור בפי כל, ונעשה בו שימוש שכיח בהקשרים שונים, אולם המושג זכה להגדרות ולמשמעויות שונות בספרות, שבתורן יוצרות חוסר אחידות באשר להבנתו. מרבית ההגדרות בספרות הן דדוקטיביות ומנוסחות על-ידי החוקרים בהתאם לידע ולתובנות שהם צברו, למשל מהספרות. למיטב ידיעתי, לא נעשו מחקרים שבחנו את המושג "כבוד" בצורה איכותנית מעמיקה על בסיס תפיסות של אנשים מן השורה בשיטה של ראיונות עומק. בשיטה זו, ההמשגה נבנית על בסיס מחקר בו נבדקות הגדרות של אנשים שאינן חוקרים, כפי שהם מבינים וחווים את המציאות באופן אישי, וכפי שהם משתמשים במושגים כדי לתאר מציאות זו. למרות שהמושג "כבוד" שכיח בחיי היומיום של אנשים, יש יסוד סביר להניח כי יש לו פירושים רבים ושונים הנובעים מהבדלים בין-אישיים, התפתחותיים ותרבותיים ומהבדלי הֶקשר היוצרים תפיסות עולם שונות. לאור זאת, יש חשיבות רבה לבחון את הידע והתפיסות של האנשים עצמם לגבי תופעות ומושגים חברתיים.

'הכבוד האבוד' של הכבוד – הכבוד כגורם בהתהוות סכסוכים – מיכאל רוטנברג

עימותים וסכסוכים בין בני האדם הם עניין שבשגרה מאז ראשית האנושות, כתוצאה בלתי נמנעת של הבדלי אופי ואינטרסים ביניהם. המקרא מתעד עימות טרגי בין קין והבל כבר בימיה הראשונים של האנושות. רבים הם הגורמים ליצירתם של הסכסוכים, ובעמודים הבאים אבקש להתמקד באחד מהראשיים שבהם, שמקומו לא נפקד מרוב-רובם של הסכסוכים בעבר, אך דומה שכיום היחס אליו השתנה בתכלית: הכבוד. כנקודת מוצא לדיון שיובא בהרחבה בהמשך, יאופיין בשלב זה המושג "כבוד" כיחס של הערכה חיובית (בעיקר) כלפי אדם, מצד אחרים או מצד עצמו. במאמר זה אבקש להראות כיצד חל שינוי מהפכני ביחסה של התרבות המערבית אל הלגיטימיות של הכבוד כגורם ביצירת סכסוך, וממילא חל פיחות דרמטי במעמדו כגורם בעל משקל ביישובם של סכסוכים לאחר שנוצרו. לאחר מכן אנסה לנתח את הסיבות לכך, ואת השלכות השינוי על הבנתנו את מושג הכבוד. בשלב הראשון אבקש להצביע על הקושי המהותי הכרוך בשינוי זה, אף שעיקרו לדעתי חיובי, ועל השלכותיו בהיבטים שונים הקשורים לניהול סכסוכים. בשלב הבא אבקש להציע תובנה חדשה-ישנה על מקומו של הכבוד בחיי האדם והחברה, הנשענת בין השאר על מקורות יהודיים, ולסיים בדרכים ליישומה של תובנה זו בכל הנוגע ליישוב סכסוכים.

כבוד בפינת החי? השלכות חינוכיות של מפגש תלמידים עם חיות שבויות – אריאל צבל

אומרים שהכוח משחית, כלומר שהשליטה בזולת מערערת את כשירותו המוסרית של השליט, ובכלל זה גורעת מן הכבוד שהוא רוחש לנשלט. מעט מאוד נכתב על התובנה האינטואיטיבית הזו בהקשר של יחסי אדם-חיה, אך המחקר מאשש אותה בדרך כלל ביחס לתפקידי שליטה בין בני אדם. מנהיגים פוליטיים, מנהלים, פקידים, סוהרים וכיוצא באלה – כולם נוטים לפתח זלזול בכפופים להם, הערכה עצמית מופרזת ואמונה בטבעיותם ובצדקתם של יחסי השליטה. תופעה דומה, אם כי מרוסנת יותר, זוהתה גם בתפקידי שליטה שמטרתם טיפולית או חינוכית, למשל ברפואה, בסיעוד ובהוראה. מדובר בתגובה אנושית לעמדת כוח שאינה תלויה בזהותו של הנשלט, ולכן סביר להניח שהיא מאפיינת גם שליטה של בני אדם בחיות. על רקע ההנחה הזו אבחן את פיתוח הכבוד לחיות שבויות ואת פיתוח היפוכו – הזלזול. אסקור הצהרות מוסדיות ומחקריות שלפיהן המפגש בין תלמידים לחיות שבויות הוא אמצעי לפיתוח רחשי כבוד בתלמידים, אבחן את הגדרות המושג "כבוד" בטקסטים אלה, אבדוק מי הם מושאי הכבוד במיזמים החינוכיים, ואציג את מסקנותיי המשלימות אך הבלתי תלויות זו בזו: (א) הטענות בדבר פיתוח כבוד כלפי החיות השבויות אינן תקפות; ו-(ב) התוצאה המשוערת של המפגש עם חיות שבויות היא פיתוח זלזול בהן.

הסייברפאנק וחירות האדם – רביב רייכרט

הסיייברפאנק והדיכוטומיה שבין ההזדמנות והסכנה שמציבה הטכנולוגיה לחירות האדם
הסייברפאנק הוא זרם או תנועת מדע בדיוני שנולד באמצע שנות השמונים של המאה העשרים מזיווג בין ספר, סרט וכתב עת לחובבים: הספר הוא נוירומנסר מאת ויליאם גיבסון, הסרט הוא "בלייד ראנר" של רידלי סקוט, כתב העת לחובבים היה Cheap Truth, ביטאון בוסטוני חתרני בעריכת ברוס סטרלינג, שהיה ידידו של גיבסון. סטרלינג הוא שעיצב, על דפי הביטאון, את הפואטיקה של התנועה החדשה, בהשראת התכנים והצורות של "בלייד ראנר" ונוירומנסר וגיבש גם את חבורת הכותבים שהייתה לבה של התנועה. סטרלינג ערך גם את האנתולוגיה המכוננת של ה"סייברפאנק" – Mirrorshades, והפך את המונח "סייברפאנק" למושג משפיע.

דור המפנה – אמנות צעירה בשנות השמונים בישראל / יעל גילעת

בשנות השמונים של המאה העשרים בא לקיצו הסדר העולמי שעוצב לאחר מלחמת העולם השנייה, וישראל – בעשור שלאחר מלחמת יום הכיפורים והמהפך הפוליטי – סוערת סביב מלחמת לבנון, פרשת קו 300 והאינתיפאדה.

והנה טוב מאוד ראשית האנושות והאל בספר בראשית – שמאי גלנדר

פרקי בראשית א-יא מוצגים בספרו של שמאי גלנדר ככאלה המתארים את מערכת היחסים בין האל והאנושות – במרכזם משתקף מאבק פנימי של האל: טובו המוחלט מתמודד מול עקרון חופש הבחירה. השאלה העולה שוב ושוב מתוך כל אחד מהסיפורים היא מהו הערך המועדף בעיני האל, ובהקשר זה שוב ושוב מתגלה חופש הבחירה כערך עליון.

כמו מים שאצורים בכפות הידיים מבחר מהשירה הטרנסילבנית. מרומנית: משה י.יצחקי ופאול פרקש

כמו מים שאצורים בכפות הידיים היא אנתולוגיה ראשונה בעברית המציגה פנורמה נרחבת של השירה הרומנית בחמישים השנים האחרונות. זהו מבחר משיריהם של משוררי חבורת "אקינוקס" החשובה, העומדת במשך יובל שנים במרכז העשייה הספרותית החדשנית והאנטי-ממסדית ברומניה.

יבשת אבודה ייצוגי אימהות בספרות התלמודית / ענת ישראלי וענבר רווה

לאימהוּת יש נוכחות רצופה ומכוננת במבנה הנפשי של בני האדם כולם. האֵם היא המעניקה חיים והיא זו שמספקת את הצרכים הראשוניים לילדיה.