העולם כאבן ריחיים: שאלות מטרידות בשיר "איור" מאת ביל פרידמן – חגי רוגני

בפתח ספרו קיצור תולדות הזמן מביא סטיבן הוקינג אנקדוטה על מדען ידוע, שבהרצאה פומבית על אסטרונומיה דיבר, בין השאר, על כך שכדור הארץ מקיף את השמש. הוקינג מספר כי בסוף ההרצאה קמה גברת קטנה וזקנה שישבה בשורה האחורית ואמרה: "מה שסיפרת לנו, זו שטות אחת גדולה. העולם הוא לוח שטוח המונח על גבו של צב ענקי". המדען העניק לה חיוך מתנשא לפני שהשיב בשאלה: "ועל מה עומד הצב?", "אתה פיקח גדול, בחור צעיר, פיקח גדול", אמרה הגברת הזקנה, "אבל יש צבים כל הדרך עד למטה!" תמונת העולם של אותה גברת מושפעת מהאופן שבו מתוארים במערב מיתוסים הינדיים ואחרים המכונים "צב העולם", לפיהם העולם נישא על שריונו של צב. הערתה מבטאת מן הסתם את מצוקתם של אנשים רבים מול מודלים מדעיים מוכחים ומוסכמים, במקרה זה מודל הארץ ככדור והמודל ההליוצנטרי, שאינם נתפסים בקלות בשכל הישר.

"היאבק או הימלט" בחיי היום-יום: 'סטרס' ובריאות ומה שביניהם – מדי וליצקר-פולק

מבוא
"נפש בריאה בגוף בריא" – ביטוי שטבע הרמב"ם כבר לפני 800 שנה, ואכן הוא התייחס בכתבי הרפואה שלו לבריאות הגוף והנפש, לרבות המלצות לאיזון המצב הנפשי והרגשי, כחיוניים לבריאותנו. גישה רב-תחומית זו משתקפת בהגדרת הבריאות על-פי ארגון הבריאות העולמי (WHO) כ"מצב של רווחה פיזית, נפשית, רוחנית וחברתית, ולא רק היעדר מחלה". לפיכך, אך טבעי להתייחס לזיקה שבין סטרס לבריאות בגישת גוף-נפש הוליסטית, ברמת "האדם השלם" המתפתח, הלומד והיוצר ורווחתו האישית.

כולנו זקוקים לחסד: "תשישות חמלה" בקרב אנשי חינוך – ענבר לבקוביץ' וצמרת ריקון

למה אנו מצפים כשליבותנו מתמלאים ייאוש ואף על פי כן דופקים אנו על דלתו של אדם – אין זה אלא מצפים אנו לנוכחות מן הנוכחויות שעל ידיה נאמר לנו, שבכל זאת יש טעם ותכלית. (בובר, 1964)

חמלה היא רגש של דאגה, הזדהות ורצון לסייע לזולת הנתון במכאוב ובסבל. "תשישות חמלה" מבטאת מערך תסמינים הנחווים כאשר המסייע מעורב רגשית יתר על המידה ברגשות המטופל. המושג "תשישות חמלה" (Compassion Fatigue, המכונה גם Empathic Distress או Countertransference) הוטבע לראשונה על-ידי ג'ויסון, שבחנה את תופעת השחיקה בקרב אחיות במחלקות לרפואה דחופה. היא זיהתה את תגובת האחיות לחשיפה המתמשכת לסבלם של החולים ולכאבם ואת השפעתם על האחיות עצמן. ג'ויסון הבחינה כי תחושות של חמלה לצערו של האחר וניסיון למגר את כאבו, עלולים לפגוע ביכולתו של המסייע להיות אמפתי ולשאת בעוצמת הסבל. המשגה נוספת של המונח הגיעה מאוחר יותר על-ידי פיגלי, אשר תיאר מצב בו מטפלים מדיסציפלינות שונות נחשפים בצורה מצטברת לסבל, למצוקה ולטראומה של מטופליהם. פיגלי הציע כי בני משפחה ומטפלים עלולים לפתח לחץ מִשני טראומטי מעצם הקרבה לניצול הטראומה. הלחץ נובע מן הרצון לסייע לאדם הסובל והוא כולל תסמינים רגשיים והתנהגותיים הזהים כמעט לתסמינים של פוסט-טראומה. על כן, חשיפה ממושכת לזיכרונות טראומטיים, לכאב ולסבל המלווים את המסייע, גורמים ל"תשישות חמלה", תהליך שבו המסייע חש תחושות דומות לאלו של ניצול הטראומה.

המשא על גבו של האדם שחווה דחייה חברתית בילדותו – יפעת אשרת-פינק

דחייה חברתית בילדות הינה הרס פתאומי של המערכות החברתיות המוכרות. המחקר המובא במאמר זה הינו חלק מתוך מחקר רחב יותר המוצג בספר אסור להרים ידיים – זיכרונות דחייה חברתית מגיל הילדות. מטרת המחקר הייתה לאפיין מרכיבים מרכזיים בחוויית הדחייה החברתית ולהסיק מהם לגבי תפיסת ההתמודדות עימה במבט רטרוספקטיבי. במאמר זה מושם דגש על ממד תחושת העומס הרגשי המלווה לדחייה החברתית.

מהכללה לכאורה להכללה בפועל: התמודדות עם הכללה בתוך הקשר בית ספרי מדיר – מיכל ראזר

הכללה לכאורה: ניסיון להכליל בתוך הקשר בית ספרי מדיר
הכללה חברתית (social inclusion) של תלמידים היא סוגיה המעסיקה את המערכת לפחות ארבעה עשורים. בשנים האחרונות מערכות חינוך בעולם המערבי בכללותו נעות לעבר הגברת ההכללה בחינוך ותביעה למימוש שני יעדים: האחד – עמידה בסטנדרטים אקדמיים בין-לאומיים אחידים, והאחר – הכללה של מרב הילדים ובני הנוער בתוך מעגל לומדים אחד. גם בישראל נעשות פעולות רבות במערכת החינוך לקידום ההכללה החברתית בתוך המערכת החינוכית. ממדי הנשירה הגלויה בישראל הם מן הנמוכים בין מדינות ה-OECD, בתי הספר נדרשים יותר ויותר להכליל תלמידים, והרחקת תלמידים מהמערכת, על צורותיה השונות, הופכת לפחות לגיטימית. בנוסף, בתי ספר נמדדים בשנים האחרונות גם על-פי נשירה והתמדה של תלמידיהם כמו גם על היכולת לצמצם פערים לימודיים.

עומס בשטחים מוגנים – איל מטרני

שטחים מוגנים הינם שטחי יבשה או מים, שיש בהם ערכים שהוכרו על-ידי מדינה או ארגונים בין-לאומיים, ושהם מנוהלים במטרה להגן על הערכים הללו. פארקים לאומיים (גנים לאומיים, כפי שהם נקראים בישראל), שמורות טבע, יערות, אזורי מקלט לחיות או צמחים, אתרים לאומיים ושטחים אחרים, הם חלק מהדוגמאות לשטחים מוגנים, מעל 200,000 בכל העולם, ובגדלים של קמ"רים ספורים ועד שטחים של מעל מיליון קמ"ר. בישראל ניתן למצוא גם גנים ושמורות בגודל של דונמים בודדים, שמספקים הגנה על מתחם ארכיאולוגי בשטח קטן כמו גן לאומי בית הכנסת בית אלפא (5.5 דונמים), או הגנה על צמח מסוים או בית גידול מצומצם כמו שמורת הטבע געש (6 דונמים).
בשטחים מוגנים מתקיים מתח מובנה בין שתי מטרות ניהול מרכזיות. מטרה אחת היא הגנה על משאבי הטבע, המורשת, הנוף והתרבות שבעטיים השטח הוגדר כמוגן. המטרה השנייה היא מתן חוויה טובה למבקרים בשטח. עומס מבקרים בשטח הוא בעל משמעות ניהולית מרכזית הן לשמירת המשאבים והן לחוויית הביקור.

אפיון סביבה של לימוד מדוגמאות פתורות סטטיות ואינטראקטיביות לבעיות מתמטיות בחדו"א באמצעות גישת העומס הקוגניטיבי בלמידה ותאוריית ה-APOS – תקוה עובדיה

הוראה ראויה היא כזו שלוקחת בחשבון את תכונותיו ומגבלותיו של מבנה התודעה האנושי, קרי האופן שבו אנו חושבים ומעבדים מידע. סוולר, חלוץ המחקר בתחום העומס הקוגניטיבי הגדיר את תאוריית העומס הקוגניטיבי בלמידה כעוסקת בעיצוב למידה שמטרתה לאפשר רכישת ידע בסביבות למידה מותאמות על-ידי הורדת העומס הקוגניטיבי הלא רצוי ושאינו הכרחי ללומד. העיקרון המרכזי עליו סוולר משתית את התאוריה מתבסס על רעיון הברירה הטבעית – "החזק תמיד ישרוד".

"רגע, איפה שמתי את הקובץ הזה?" השפעת עומס עבודה על ניהול מידע אישי – תמר ישראלי ועופר ברגמן – אוניברסיטת בר-אילן

ניהול מידע אישי זו התנהגות מידע בסיסית במסגרתה שומר אדם את פריטי המידע (קבצים, הודעות דוא"ל, משימות ועוד) כדי לאחזר אותם (כלומר למצוא ולהגיע אליהם) מאוחר יותר. זוהי פעילות אשר מיליוני אנשים מבצעים פעמים רבות במשך היום לצורכי עבודה, לימודים ופנאי, אולם עד לשנים האחרונות בוצעו מעט מאוד מחקרים בתחום. מחקר חדש בתחום הוא חיוני להבנה וסיוע לאוכלוסייה הנרחבת של משתמשי המחשב והטלפונים החכמים. מקצועות רבים הפכו במשך השנים למבוססי מידע. ריבוי הודעות דוא"ל, עבודה עם שותפים רבים, כניסת הטלפונים החכמים ומכשירים נוספים המשמשים לעבודה ולפנאי גורמים להצפת מידע ולתחושות עומס בקרב עובדים. עומס עבודה מוגדר כמצב בו יש פער בין דרישות המשימה לבין יכולתו של העובד להתמודד עם דרישות אלה בהתייחס למשאבים המצויים בידו.

עומס מידע ועליית העידן הפוסט-עובדתי: בדרך לתובנות חינוכיות – ליהוא זיסברג

מאמר זה מתאר בקצרה את התופעה הפסיכולוגית-חברתית החדשה של שיפוט וקבלת החלטות המתאפיינת בהתעלמות מכוונת מעובדות וראיות, המכונה בספרות העולמית "העידן הפוסט-עובדתי" (post facts era), ואת הסכנות הטמונות בה. במאמר מוצג מודל המתבסס על מגבלות אנושיות בתפיסה ועיבוד של שפע מידע ונתונים, המנסה להסביר את הסיבות לתופעה ומציע כי החיים בסביבה אישית וחברתית המתאפיינת בעומס יתר של אירועים, נתונים ומידע ברמות שונות – הן שהביאו לעליית התופעה. על בסיס סקירת ספרות העוסקת במקורות האפשריים לתופעה מוצעים כיוונים אפשריים לפעולה עבור אנשי חינוך ומעצבי מדיניות חינוכית.