אי-ודאות בחשיבה התאורטית ובפעילות הפרקטית: חשבון רווח והפסד – אבנר כהן

חיבור זה יוצא מתוך הנחה בדבר קיומו של הבדל בין אי-הוודאות, כפי שהיא נחשפת בחשיבה התאורטית, לבין אי-הוודאות, כפי שהיא מופיעה במסגרת הפעילות הפרקטית. הבדל זה מתבטא במקורות, בפונקציות ובהשלכות השונות של התגלות אי-הוודאות בכל אחד משני תחומים אלה. לפיכך גם דרכי הטיפול של הפעילות הפרקטית והחשיבה התאורטית באי-הוודאות, אינן יכולות להיות זהות, והן ייחודיות לכל אחת מהן. אולם, למרות הבדלים אלה, נשמרת זיקה הדוקה בין החשיבה המתפקדת בפעילות הפרקטית, לבין החשיבה המכוננת את הרפלקציה התאורטית. לזיקה זו יש השפעה המגבילה מראש את הישגיה של החשיבה ברפלקציה התאורטית שלה, ודנה אותה לחוסר ודאות בתחום זה. מאחר שחוסר ודאות כזה עלול, לפחות לכאורה, לסכן את הפעילות הפרקטית, ומאחר שלא ניתן לתאר את הקיום האנושי ללא פעילות זו, מתבקש לשאול מדוע מאפשרת האבולוציה את החשיבה התאורטית בכלל, ואת הטיפול שלה באי-הוודאות בפרט. שאלה זו עומדת במוקד הדיון המתפתח לאורך החיבור, ובסיכומו מוצגות שתי אופציות למענה עליה.

יזמות אסתטית בעין המצלמה: ייצוגים של נערות ישראליות יפות בעידן של אי-ודאות – דנה קפלן

המאמר מציע ניתוח סוציולוגי של ספר צילומים אומנותי מסחרי – המציב במרכזו נשים ישראליות יפות – ובוחן כיצד ייצוגים של יופי גופני בתרבות הפופולרית מסמנים הון אנושי, או במינוח מקובל אחר, מסוגלות תעסוקתית עתידית (employability) בתנאים של אי-ודאות. ניתוח הצילומים המסוגננים של נערות ישראליות מהעשור האחרון ממחיש כיצד נראית יזמות אסתטית. לטענתי, בצילומים ניתן לזהות מתח, האופייני למצב הניאו-ליברלי, בין שני הגיונות טמפורליים: התקיימות בהווה ומכוונות לעתיד. אף כי אי-הוודאות הנוצרת בעקבות הפער בין הווה קיים לעתיד בלתי צפוי היא כשלעצמה תופעה א-היסטורית, והיא מגדירה את הפעולה וההוויה האנושית בכל זמן ומקום, במצב הניאו-ליברלי אי-הוודאות לובשת צורה ייחודית משל עצמה, ועיקרה הוא טשטוש חסר תקדים בין החיים לבין עבודה. מניתוח הצילומים עולה שבעולם שבו אין עוד כל ודאות לתעסוקה, אזי, בדיוק משום שיופי פיזי הוא נכס שנעלם עם הזמן, אנשים יפים הם היזמים האולטימטיביים של העצמי – שהרי ביופיים הם מכריזים שאין להם על מה להסתמך מלבד על עצמם.

"לעולם לא תוכל לחצות את האוקיינוס עד שיהיה לך האומץ לאבד את מראה החוף": תפיסות סטודנטים לגבי מצבי אי-ודאות בעשייה החינוכית – דקלה וייצמן מן ויערה הרמלין פיין

אי-ודאות מהווה חלק משמעותי ובלתי נפרד מעבודת החינוך. לכן, יש חשיבות רבה להכשרת אנשי חינוך לעבודה בתנאי אי-ודאות. המאמר עוסק בחקר תפיסותיהם של סטודנטים בקורס להסבת אקדמאים לחינוך מיוחד, קורס המבוסס על תהליכי הוראה ולמידה המושתתים על התבוננות וחקר של ההיבטים הבלתי-ודאיים בעשייה החינוכית באמצעים נרטיביים. במחקר נבחנו תוצרי הכתיבה של 26 סטודנטים, במטרה לחשוף ולזהות דפוסי עומק בתפיסותיהם לגבי מצבי אי-הוודאות בחינוך. מניתוח התוכן של תוצרי הסטודנטים עלו שלוש קטגוריות מרכזיות: סוגי אי-ודאות, דרכי התמודדות עם אי-ודאות, והשלכות על התהליך החינוכי. כל אחת מהקטגוריות כוללת שלושה מעגלי השפעה: איש החינוך עצמו, המפגש בין איש החינוך לתלמידים ואיש החינוך כחלק מארגון חינוכי. מהממצאים עולה דילמת עומק המתעוררת בעת מצבי אי-ודאות: האם לשחות במים הסוערים או להמתין שהסערה תחלוף. מאחר שמצבי אי-ודאות מהווים חלק בלתי נפרד מחיינו, נכון לשזרם בתהליכי הכשרה של אנשי חינוך תוך שימוש בפרדיגמה הנרטיבית, העוסקת בסיפורי חיים ובפרשנות הסטודנטים את המתרחש בחייהם.

התנסות מעשית במרחק מהשדה – עבודה מודרכת של סטודנטים לייעוץ חינוכי בתקופת משבר הקורונה – יוליה שיין וסמדר בן אשר

מחקר זה מפנה זרקור אל התנסות מקצועית של סטודנטיות לייעוץ בתקופת התפרצות נגיף הקורונה ואל התהליך שעברו בלימודי ההתנסות המעשית, מתחילת המשבר והטלת הסגר הראשון ועד סוף השנה. מטרת המחקר היא להכיר ולהבין תהליכים סמויים וגלויים, קוגניטיביים ורגשיים, שחוו הסטודנטיות בתהליך ההכשרה. במחקר השתתפו סטודנטיות בשנה השנייה לתואר השני. באמצעות שאלון וכתיבה רפלקטיבית ביומנים, בחנו המשתתפות את הלמידה והחשיפה שלהן למערכת הבית-ספרית וכן את עבודת היועצת החינוכית. ההתנסות בעבודת השדה נותחה לפי שלבי הלמידה שאותם זיהה מזירוב במודל הלמידה הטרנספורמטיבית: טלטלה והצפה רגשית, ניהול דיאלוג פנימי ודיאלוג עם הסביבה, תובנות ופעילויות חדשות ופיתוח רפלקטיביות בהקשר של תפקיד היועצת במצב של אי-ודאות. מסקנות המחקר מצביעות על הצורך בפיתוח מודלים חדשניים להכשרה מעשית של יועצות חינוכיות במציאות של אי-ודאות ומגבלות בתנאי ההתנסות במרחב הפיזי. בתנאים אלה יש לשנות את שיטות ההתנסות בפרקטיקום באופן גמיש ומודולרי, תוך שימת דגש על מיומנויות אישיות של יוזמה, ניהול מגוון אינטראקציות ופיתוח תחושת מסוגלות אישית.

התמודדותם של בעלי תפקידים במערכת החינוך עם אי-הוודאות בחודשים הראשונים למשבר הקורונה בישראל – גילת כהן

משבר הקורונה חשף את העולם כולו לאי-ודאות. עובדי מערכת החינוך בישראל נחשפו להנחיות משתנות, ורוב בתי הספר עברו לפרקים להוראה מרחוק. המחקר בחן כיצד התמודדו בעלי תפקידים עם אי-הוודאות בחודשים הראשונים למשבר. עשרים מחנכי כיתות ורכזים השתתפו בקבוצות מיקוד, וכן השיבו בכתיבה חופשית על שאלות בנושא זה. באמצעות ניתוח תוכן, נמצא שבעוד חלק מהם ניסו לארגן את פעילותם באמצעים שונים – על-ידי תכנון, בניית תרחישים, ייזום ושימור שגרות – אחרים "זרמו" ללא תכנון. בעוד יש שהסתגרו כדי לשמור על שלווה, אחרים פעלו להשגת מידע. ממצאים אלה תומכים בתאוריה של המוטיבציה להפחתת אי-ודאות. ניכר כי לתפיסת המשתתפים, הרגשות, הקוגניציות וההתנהגויות שלהם השפיעו אלו על אלו. לדוגמה, רבים מבעלי התפקידים חשו לחץ, חלק מהם העידו כי "ניהלו את הרגש" למשל על-ידי מתן דגש על החיוב ותפיסת המצב כהזדמנות להתפתחות. תפיסה זו הביאה ללמידה ולהתנסויות שעזרו לפתח חוללות עצמית ולהפחית חלק מהדאגות. לדברי המשתתפים, מנהלי בתי הספר השפיעו על הסתגלותם לאי-הוודאות על-ידי מתן דוגמה אישית, העצמה ועוד. מתברר שלמידת עמיתים, מערכי תמיכה ואמצעים נוספים עשויים לסייע להסתגלות ולשימור החוסן בתקופת הקורונה המתמשכת, כמו גם בזמני אי-ודאות אחרים.

כושרם הגופני ובריאותם של ילדים ובני נוער במגפת הקורונה – הדור שנשכח – איתי גולדפרב

בריאות אינה רק 'היעדר מחלה' אלא תפיסתו העצמית של האדם כבריא גופנית, קוגניטיבית, רגשית וחברתית, בכל גיל ובכל מגדר, גם לצד קיומה של מחלה. בעת משבר הקורונה נפגעו תחומי בריאות רבים, ובמיוחד נפגעה בריאותו של הדור הצעיר, הדור שנשכח: ילדים ובני נוער. לפעילות גופנית נודעת חשיבות רבה בהתפתחות הגופנית, הקוגניטיבית, הרגשית והחברתית של ילדים ובני נוער. במחקרים שנערכו בעולם עם פרוץ המגפה העולמית, נמצא כי מעל 150 מיליון ילדים ובני נוער נפגעו בריאותית באופן משמעותי. בשל המגפה חלה הפחתה משמעותית בפעילות הגופנית היומיומית, בהרגלי התנועה ובאימונים הגופניים והספורטיביים; ובמקביל חלה גם עלייה בזמן היושבנות והצפייה במסכים, ובהגבלה התנועתית והספורטיבית המאורגנת. יתר על כן, משבר הקורונה הוביל גם להשפעות רגשיות-חברתיות שליליות כגון חרדה, דיכאון וחוסר ביטחון ולפגיעה בתפקוד הקוגניטיבי ובהישגים הלימודיים של ילדים ובני נוער. מאמר דעה זה מציג את ההשלכות המשמעותיות של משבר הקורונה על הכושר הגופני והבריאות של הילדים ובני הנוער ומצביע על חשיבותה של הפעילות הגופנית כחלק מקידום הבריאות בכלל, ובעיתות משבר בפרט.

חיזוק תחושת הקוהרנטיות בקרב משפחות בתקופת הקורונה – רבקה אלקובי

מאמר זה מציג מחקר הבודק מהלך לחיזוק תחושת הקוהרנטיות, שעיקרו התערבות בקרב משפחות שפנו לחוקרת לבקשת עזרה ותמיכה בעקבות קשיים בהתמודדות המשפחתית בתקופת הקורונה. ההתערבות כללה חמישה מפגשי סדנה קבוצתית, וכן ריאיון קצר לפני הסדנה וריאיון קצר לאחריה. בתקופה שבין המפגשים נשלח אל המשפחות סרטון הדרכה. נוסף על כך, נעשה שימוש ב'יומן שדה' אשר עודכן על-ידי החוקרת לאורך התהליך. המשפחות למדו על המודל הסלוטוגני של אנטונובסקי וקיבלו כלים מעשיים ליישום עקרונות המודל בבתיהן. חמש המשפחות מתגוררות באזור הדרום ומשתייכות למגזר הדתי-לאומי ולמגזר המסורתי. ממצאי המחקר העלו כי ההתערבות חיזקה את תחושת הקוהרנטיות ואת תחושת הרווחה הנפשית של המשפחות. כמו כן נמצא שהקניית המודל הסלוטוגני העניקה להורים ידע, שסייע להם להתמודד עם צורכי הנפש שלהם ושל ילדיהם וזאת נוסף להתחזקות תחושת המסוגלות ההורית. עוד עלה מהממצאים כי יש חשיבות לפיתוח סדנאות להקניית רווחה, ידע וכלים – המובילים להגברת המסוגלות של משפחות המתמודדות עם מצבי לחץ ואירועי חירום. עם זאת, יש להתאים את הידע והכלים לאתגר הייחודי שעימו מתמודדת כל משפחה ומשפחה.

הלמידה באמצעות הזום אצל הסטודנטים הערבים: מפחיתה חששות ומאפשרת ביטוי עצמי – רבאח חלבי

המאמר דן בהשפעת הלמידה מרחוק באמצעות הזום על הסטודנטים הערבים, הן מבחינה לימודית והן מבחינה אישית-חברתית. האם הלמידה מרחוק אפשרה הרגשת שייכות למוסד האקדמי או ניכור גובר בשיעורים, וכיצד חוו את האפשרות למיצוי הפוטנציאל שלהם. המחקר נערך בשיטה האיכותנית, וכלי המחקר היה ריאיון עומק פתוח. אוכלוסיית המחקר מנתה 28 סטודנטיות וסטודנטים, חלקם מתוכנית לתואר שני במכללה האקדמית אורנים, וחלקם סטודנטים וסטודנטיות לתואר ראשון בחוג לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים. תוצאות המחקר מראות שהלמידה באמצעות הזום אפשרה הרגשה נוחה יותר לסטודנטים ולסטודנטיות הערבים, דבר שהביא להשתתפות גדולה יותר בשיעורים. מתברר שהלמידה פנים-אל-פנים עם סטודנטים יהודים, גורמת לחשש ולצנזורה עצמית ולמידת ביטוי נמוכה, והלמידה מהבית ו"ההסתתרות" מאחורי המצלמה, משחררת את הסטודנטים הערבים מאימת היהודים ונותנת להם אפשרות לביטוי עצמי רב יותר. זהו מחקר ראשון מסוגו, ודרושים מחקרים נוספים לאישוש התוצאות. ממצאי המחקר מעניינים ואף מפתיעים, ומובילים אותנו לזווית נוספת של הסתכלות על הלימודים מרחוק.

על אי-ודאות בפיזיקה ובאומנות – אלה קריגר ויהודה רוט

אי-ודאות פוגשת אותנו בתחומי החיים השונים. בעידן הפוסטמודרני, המתאפיין בספקנות כלפי האפשרות להכיר את העולם כפי שהוא, הביטוי 'אי-ודאות' הופך שכיח יותר ויותר. בהינתן שמדע ואומנות תופסים מקום חשוב בהוויה התרבותית שלנו, עולה השאלה "האם הם מצליחים לתאר נאמנה את המציאות?" באמצעות מפגש רב-תחומי, נחשוב על אי-ודאות כתופעה רחבה בפיזיקה ובאומנות. נתמקד ב"עיקרון האי-ודאות" בתורת הקוונטים, בעיסוק בפרספציה באומנות וב"לידת הצופה" במאה העשרים. דימוי הארנב-ברווז, אשר עבר גלגולים בין תחומי ידע שונים מסוף המאה התשע-עשרה ועד ימינו, מבטא מצב עניינים אשר יכול להתפרש כך ואחרת. באמצעות דימוי זה נאפיין את אי-הוודאות העולה מתוך אמצעי הייצוג בפיזיקה ובאומנות.