מחקר זה מפנה זרקור אל התנסות מקצועית של סטודנטיות לייעוץ בתקופת התפרצות נגיף הקורונה ואל התהליך שעברו בלימודי ההתנסות המעשית, מתחילת המשבר והטלת הסגר הראשון ועד סוף השנה. מטרת המחקר היא להכיר ולהבין תהליכים סמויים וגלויים, קוגניטיביים ורגשיים, שחוו הסטודנטיות בתהליך ההכשרה. במחקר השתתפו סטודנטיות בשנה השנייה לתואר השני. באמצעות שאלון וכתיבה רפלקטיבית ביומנים, בחנו המשתתפות את הלמידה והחשיפה שלהן למערכת הבית-ספרית וכן את עבודת היועצת החינוכית. ההתנסות בעבודת השדה נותחה לפי שלבי הלמידה שאותם זיהה מזירוב במודל הלמידה הטרנספורמטיבית: טלטלה והצפה רגשית, ניהול דיאלוג פנימי ודיאלוג עם הסביבה, תובנות ופעילויות חדשות ופיתוח רפלקטיביות בהקשר של תפקיד היועצת במצב של אי-ודאות. מסקנות המחקר מצביעות על הצורך בפיתוח מודלים חדשניים להכשרה מעשית של יועצות חינוכיות במציאות של אי-ודאות ומגבלות בתנאי ההתנסות במרחב הפיזי. בתנאים אלה יש לשנות את שיטות ההתנסות בפרקטיקום באופן גמיש ומודולרי, תוך שימת דגש על מיומנויות אישיות של יוזמה, ניהול מגוון אינטראקציות ופיתוח תחושת מסוגלות אישית.
