המאמר דן בהשפעת הלמידה מרחוק באמצעות הזום על הסטודנטים הערבים, הן מבחינה לימודית והן מבחינה אישית-חברתית. האם הלמידה מרחוק אפשרה הרגשת שייכות למוסד האקדמי או ניכור גובר בשיעורים, וכיצד חוו את האפשרות למיצוי הפוטנציאל שלהם. המחקר נערך בשיטה האיכותנית, וכלי המחקר היה ריאיון עומק פתוח. אוכלוסיית המחקר מנתה 28 סטודנטיות וסטודנטים, חלקם מתוכנית לתואר שני במכללה האקדמית אורנים, וחלקם סטודנטים וסטודנטיות לתואר ראשון בחוג לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים. תוצאות המחקר מראות שהלמידה באמצעות הזום אפשרה הרגשה נוחה יותר לסטודנטים ולסטודנטיות הערבים, דבר שהביא להשתתפות גדולה יותר בשיעורים. מתברר שהלמידה פנים-אל-פנים עם סטודנטים יהודים, גורמת לחשש ולצנזורה עצמית ולמידת ביטוי נמוכה, והלמידה מהבית ו"ההסתתרות" מאחורי המצלמה, משחררת את הסטודנטים הערבים מאימת היהודים ונותנת להם אפשרות לביטוי עצמי רב יותר. זהו מחקר ראשון מסוגו, ודרושים מחקרים נוספים לאישוש התוצאות. ממצאי המחקר מעניינים ואף מפתיעים, ומובילים אותנו לזווית נוספת של הסתכלות על הלימודים מרחוק.