אליה יקרה שלנו
הזיכרון הוא מי שאני – אנחנו. כל אחד ואחת מאיתנו מעיד תדיר את עצמו וזולתו ברשת של שבבי זיכרון המשורגים זה בזה. אומרים גם שכל עוד דמותו של אדם משוקעת בזיכרון של זולתו הוא ממשיך לחיות איתנו.
אליה הייתה לנו חברה ושותפה; העורכת הלשונית והמביאה לדפוס של כתב העת דברים מהגיליון הראשון ועד גיליון מס' 13, "על הזיכרון". את הגיליון הזה כמו גם את קודמו כבר ערכה אליה בימי מחלתה, הקפידה על קלה כחמורה, בסבלנות, במקצועיות וביחסי נועם עם הצוות והכותבים. דברים היה לה לסיפור אהבה. כל כך רצתה להספיק ולערוך גם את גיליון "תיגר וציות" וכאבה עד כלות כשאמרה לנו שלא תוכל. במקביל הייתה אליה גם העורכת הלשונית של כתב העת הגירה ושל הסדרה העברית שפה חיה, ערכה גם את כל חומרי התפוצה של מכללת אורנים והכול במאור פנים ובשותפות אמת.
בלעדייך אליה, לא היינו מצליחים להקים ולמנף את דברים. למדנו יחד כל הזמן וכל פעם מחדש כיצד לבנות כתב עת רב-תחומי, אקדמי ושפיט למהדרין, שתהיה לו אמירה חברתית ברורה, ולעשות זאת באופן נכון ושלם. למדנו ממך המון, יקרה שלנו, נהנינו מהעושר השפתי והלשוני שלך, מהקפדנות, מההתעקשות על פשר מדויק ומובן, ומהקשר המייעץ והבונה שיצרת עם הכותבים. במיוחד היה חשוב לך לסייע לכותבי מאמרים שהעברית אינה שפת האם שלהם. להם דאגת ואותם טיפחת במכוון.
חשוב לנו לספר שעבודת העריכה הלשונית העצומה שבה עסקת, הייתה למעשה העבודה שעשית בשעות שלאחר העבודה. והרי מילאת במכללת אורנים תפקידים שונים ובעיקר מנהלת הפקולטה ללימודים מתקדמים. לא היה דבר בבנייה של החטיבה ללימודי המשך ואחר כך של הלימודים המתקדמים והתואר השני, שלא ידעת כיצד לסייע בו, להציע כיוון, לארגן, להכין לוח זמנים, לצוות אנשים ולהפעילם, לעסוק בכול מכול ובצורה טובה כל כך. בשנים האחרונות טרם יציאתך לפנסיה שימשת גם כמפיקת האירועים של המכללה כולה.
כמה טוב היה לצחוק איתך. וכמה קל היה ואיזה כיף היה להצחיק אותך. היית צוחקת בקול רם, משוחרר, פתוח ומלא אור. הבזקי הצחוק, כמו הקריאה לסדר כשאנשי הסגל האקדמי היו "עושים בלגן", היו חלק מהתנופה הגדולה של נוכחותך, כמו המקצוענות, חדות התפיסה, עוצמת העשייה, וההיענות השלמה. כל אלו הם את, וכך נזכור אותך. היית חלק חשוב מההוויה המפעמת במכללה וממה שאנחנו מכנים "רוח אורנים". ידך הטובה הייתה בכול.
יהי זכרך ברוך.
נעימה, בשם חברות וחברי מערכת דברים וגם בשמכם הקוראים.