המאמר מציג קריאה בנובלה על פרות ואנשים מאת אנה פאולה מאיה, תוך התבוננות מבעד לפריזמה של תאוריות אקולוגיות, הכוללות תחת כנפיהן תהליכים חברתיים ותרבותיים. הנובלה מגויסת למאבק בתעשיית הבשר. עלילתה של הנובלה מתרחשת במשחטה אי-שם, שבה מתגוררים ועובדים כמה גברים פליטי מצוקות החיים. על אף היותה ספרות מגויסת, הנובלה מציגה בריאליסטיות בוטה מציאות מורכבת, שבה מתעמעמת ההבחנה בין אנושי לחייתי, בין רוצח לקורבן ובין טורף לנטרף. יותר משהנובלה יוצאת נגד סבלן של החיות, היא זועקת את הרס החברה האנושית.
