סטודנטים לחינוך עם הפרעת קשב והיפראקטיביות: הזיקה בין זיכרונות ילדות לבחירתם בחינוך והוראה – ענבר לבקוביץ' וזוהר אליוסף

הפרעת קשב והיפראקטיביות הינה הפרעה נוירו-קוגניטיבית המתבטאת בליקויים בקשב, בתפקודים ניהוליים, בהיפראקטיביות ובאימפולסיביות בשכיחות של 10-2% מהאוכלוסייה. מטרת המחקר הייתה לבחון את זיכרונות ילדותם, התמודדותם ובחירתם במקצוע ההוראה של סטודנטים לתואר ראשון בחינוך שהם בעלי הפרעות קשב והיפראקטיביות. לצורך כך, בוצע מחקר איכותני-פנומנולוגי בו השתתפו 13 סטודנטים לחינוך שאובחנו כלוקים בהפרעה. במחקר עלו חוויות ילדות מורכבות. משתתפי המחקר דיווחו על קושי להישאר בקשב, על מוסחוּת גבוהה, היעדר מיקוד ועל צורך בתנועתיות מרובה. תסמינים אלו גרמו לקשיים בבית הספר אשר פגעו בדימויים העצמי והותיר אותם עם תחושת תסכול, כישלון ורגשות קנאה בעמיתיהם ללימודים. לתפיסת חלק מהסטודנטים, בהיותם תלמידים הם חשו חוויה של ויתור מצד מורים, חוסר אמפתיה וסבלנות לקשייהם. אך כאשר מוריהם האמינו בהם ודחפו אותם להצלחה, הם חוו חוויה של העצמה, מובנות ומסוגלות. בבחירתם במקצוע ההוראה העלו בעיקר שיקולים אלטרואיסטיים לצד הסתכלות נגטיבית על מערכת החינוך אשר יכולה להתפרש כביטוי של פנטזיית הצלה. בנוסף, ניכר כי הם רואים במקצוע ההוראה אפשור לחוויה מתקנת עבור עצמם תוך תקווה שהניסיון האישי שלהם עם קשיים בבית הספר יסייע להם בעבודתם כמורים.

קריאת המאמר במלואו