השימוש הקליני בזיכרונות הילדות – מרואן דוירי

רוב התאוריות הפסיכולוגיות מדגישות את חשיבותה של הילדות בעיצוב אישיותו והתנהגותו של האדם. חלק ניכר מחוויות הילדות מתועד באופן סובייקטיבי בזיכרונות. קיימת תמימות דעים שזיכרונות הילדות אינם תיעוד אובייקטיבי-דוקומנטרי של ניסיונות העבר אלא שהם מין יצירה אישית העשויה מחומר הגלם של העבר שעברו תהליכי הכחשה, השלכה ומיסוך. במאמר זה מובאות לפניכם הקוראים הגישות של פרויד, אדלר, והגישה הנרטיבית לגבי זיכרונות הילדות, ומוצגים שלושה מקרים המדגימים את השימוש הקליני בזיכרונות. במקרה הראשון מוצג מקרה שבאמצעות זיכרונות הילדות, המטפל מנתח את תהליך ההעברה שהוא התהליך המרכזי בטיפול הפסיכואנליטי. במקרה השני מוצג אופן השימוש בזיכרונות לאבחון פסיכולוגי והערכת תכונות אופי של האנשים. במקרה השלישי מוצג מקרה של עיבוד הזיכרונות באמצעות דמיון מודרך. למרות שזיכרונות הילדות הם בעלי ערך רב מאוד בעבודה הייעוצית והקלינית, הם עדיין לא זכו למעמדם הראוי באבחון, בפסיכותרפיה ובמחקר הפסיכולוגי.

קריאת המאמר במלואו