כבוד בפינת החי? השלכות חינוכיות של מפגש תלמידים עם חיות שבויות – אריאל צבל

אומרים שהכוח משחית, כלומר שהשליטה בזולת מערערת את כשירותו המוסרית של השליט, ובכלל זה גורעת מן הכבוד שהוא רוחש לנשלט. מעט מאוד נכתב על התובנה האינטואיטיבית הזו בהקשר של יחסי אדם-חיה, אך המחקר מאשש אותה בדרך כלל ביחס לתפקידי שליטה בין בני אדם. מנהיגים פוליטיים, מנהלים, פקידים, סוהרים וכיוצא באלה – כולם נוטים לפתח זלזול בכפופים להם, הערכה עצמית מופרזת ואמונה בטבעיותם ובצדקתם של יחסי השליטה. תופעה דומה, אם כי מרוסנת יותר, זוהתה גם בתפקידי שליטה שמטרתם טיפולית או חינוכית, למשל ברפואה, בסיעוד ובהוראה. מדובר בתגובה אנושית לעמדת כוח שאינה תלויה בזהותו של הנשלט, ולכן סביר להניח שהיא מאפיינת גם שליטה של בני אדם בחיות. על רקע ההנחה הזו אבחן את פיתוח הכבוד לחיות שבויות ואת פיתוח היפוכו – הזלזול. אסקור הצהרות מוסדיות ומחקריות שלפיהן המפגש בין תלמידים לחיות שבויות הוא אמצעי לפיתוח רחשי כבוד בתלמידים, אבחן את הגדרות המושג "כבוד" בטקסטים אלה, אבדוק מי הם מושאי הכבוד במיזמים החינוכיים, ואציג את מסקנותיי המשלימות אך הבלתי תלויות זו בזו: (א) הטענות בדבר פיתוח כבוד כלפי החיות השבויות אינן תקפות; ו-(ב) התוצאה המשוערת של המפגש עם חיות שבויות היא פיתוח זלזול בהן.

קריאת המאמר במלואו