בשבעים השנים הראשונות של המאה הקודמת אימץ העולם האקדמי והטיפולי את התאוריות הפסיכולוגיות והקליניות שצמחו בעולם המערבי, תחילה באירופה ובהמשך בארצות הברית. אפשר לסווג את התאוריות שרווחו אז לשלושה זרמים עיקריים: התאוריה הפסיכואנליטית של פרויד והזרמים הפסיכודינמיים שהמשיכו אותה; התאוריות ההתנהגותיות של ווטסון וסקינר והתאוריות הקוגניטיביות שצמחו מתוכן; והזרם ההומניסטי שהחל עם שני התאורטיקנים המרכזיים בתחום – מאסלו ורוג'רס.
