ספונטניות ו"מצב תודעה ספונטני" ככלים להתמודדות עם עומס – עדה מיכל ויינשטיין

במאמר אני מבקשת להציע את הספונטניות בכלל ואת המונח ”מצב תודעה ספונטני” בפרט (שטבעתי בעבודת הדוקטור שלי) ככלי להתמודדות עם עומס. אתאר את האופן שבו הם פועלים ואתווה את הקשר שלהם ליכולתנו – כאנשים בכלל וכמטפלים בפרט – להוציא דברים מן הכוח אל הפועל. בהקשר זה אני מתבססת על טענתו של יעקב לוי מורנו, שככל שרמת החרדה עולה כך יורדת היכולת לספונטניות. כלומר, האם וכיצד נוכל להשתמש בספונטניות וב"מצב תודעה ספונטני" ככלי להפחתת החרדה המתעוררת במצבי עומס?
המאמר מתייחס לשני היבטים של עומס: האחד הוא ההיבט המניע לפעולה והתקדמות, והשני המניע לאימפולסיביות או "מצב תודעה ספונטני" פתולוגי, המתבטא בניסיון כושל להתמודד איתו ובאפשרות שעומס יוצר חוויה כאוטית או חוויה של דחק בארגון-העצמי. המונחים המתודולוגיים המוצגים במאמר לקוחים מתחומי ידע שונים כגון פילוסופיה של הלשון, פסיכודרמה ופסיכואנליזה והם נועדו להנהיר ולהרחיב את יריעת ההכרה של הספונטניות, ולחדש חלק ממה שנראה סתום.

קריאת המאמר במלואו