העולם כאבן ריחיים: שאלות מטרידות בשיר "איור" מאת ביל פרידמן – חגי רוגני

בפתח ספרו קיצור תולדות הזמן מביא סטיבן הוקינג אנקדוטה על מדען ידוע, שבהרצאה פומבית על אסטרונומיה דיבר, בין השאר, על כך שכדור הארץ מקיף את השמש. הוקינג מספר כי בסוף ההרצאה קמה גברת קטנה וזקנה שישבה בשורה האחורית ואמרה: "מה שסיפרת לנו, זו שטות אחת גדולה. העולם הוא לוח שטוח המונח על גבו של צב ענקי". המדען העניק לה חיוך מתנשא לפני שהשיב בשאלה: "ועל מה עומד הצב?", "אתה פיקח גדול, בחור צעיר, פיקח גדול", אמרה הגברת הזקנה, "אבל יש צבים כל הדרך עד למטה!" תמונת העולם של אותה גברת מושפעת מהאופן שבו מתוארים במערב מיתוסים הינדיים ואחרים המכונים "צב העולם", לפיהם העולם נישא על שריונו של צב. הערתה מבטאת מן הסתם את מצוקתם של אנשים רבים מול מודלים מדעיים מוכחים ומוסכמים, במקרה זה מודל הארץ ככדור והמודל ההליוצנטרי, שאינם נתפסים בקלות בשכל הישר.

קריאת המאמר במלואו