סולידריות אתית כפרקטיקה למִשמוּע הקיום – קובי אסולין

השימוש במטבע הלשון "סולידריות" נפוץ בשיח היומיומי. סולידריות נתפסת לא מעט כערך מרכזי ומשמעותי בחברות רבות, בוודאי בחברות ובארגונים בהן הפרט נמצא בעמדת חולשה. מוכר וידוע הדיון הקלאסי של דורקהיים בו הוא מבחין בין סולידרית מכנית לאורגנית. קיימים גם דיונים פילוסופיים שגם אם אינם דנים במפורש במושג, אפשר לזהות
בהם קשר רעיוני משמעותי לעניין הסולידריות, כמו הזרם הקהילתני. עם זאת, נכון שמתקיים דמיון מסוים בין אופני השימוש במושג: לעיתים דמיון כזה הוא בעובדה שאובייקט הסולידריות הינו קבוצה חלשה חברתית, לעיתים הדמיון הוא בפרקטיקות הפעולה הסולידרית, לעיתים בסוג הרגשות שמפעילים ופועלים בתוך סולידריות, לעיתים ברמת המחויבות בין הסובייקטים, לעיתים במוטיבציות המובילות סולידריות, ולעיתים יש שיחפשו אחר אב-טיפוס מסוים, כמו במקרה של מאמר זה.

קריאת המאמר במלואו