סולידריות ומחקר חברתי פמיניסטי – פנינה מוצפי-האלר

שנאת האחר, כותבת התאורטיקנית ז'וליה קריסטבה, יכולה להתפוגג רק כאשר נהיה מסוגלים לזהות את ה"אחר" בתוכנו, כאשר ה"שונות" של כל אחד ואחת מאיתנו הופכת לחלק מהתפיסה העצמית שלנו. למחקר וכתיבה אנתרופולוגיים, בניגוד לתפיסה המזלזלת, המצמצמת של אנתרופולוגיה כתיעוד פטרנליסטי בקרב אוכלוסיות מחקר הנתפסות כנחותות, פרימיטיביות או אקזוטיות, יש פוטנציאל רדיקלי לפיתוח מודעות שאומרת, במילים של קריסטבה, ש"הזר שוכן בתוכנו".
הבנת ה"אחרים" תמיד עמדה במרכז המחקר האנתרופולוגי. אנתרופולוגים ייחדו את עצמם ואת הדיסציפלינה שלהם דרך השימוש בתיעוד המבוסס על השתתפות וצפייה במציאות היומיומית של אותם "אחרים" או זרים. ודווקא בגלל הקרבה המתפתחת במהלך תצפית משתתפת כזו, הידע שאותו מפיק מחקר אנתרופולוגי לא בא להדגיש ריחוק והיררכיה בין קבוצות חברתיות ותרבותיות, אלא דווקא למצוא את הדמיון ואת האנושיות המשותפת שלנו. תחושה של הזדהות, של שותפות גורל ושל סולידריות אמיתית עם "אחרים" היא התרומה העיקרית של מחקר וכתיבה אתנוגרפית חדשה בעשרים השנים האחרונות שהצליחה להשתחרר מהדפוס הישן (שנותר מקובע בשיח הציבורי) שבו יש חוקר מדען המתעד מנהגים אקזוטיים וזרים.

קריאת המאמר במלואו