אנחנו וה"אחרים": מפגשים בין-תרבותיים במכללות לחינוך (בין סטודנטים לתואר שני, יהודים וערבים) – לילך לב ארי ווליד מולא

המושג "רב-תרבותיות" כולל מספר היבטים: היבט דמוגרפי המתייחס לריבוי תרבויות מִשנה בחברה, היבט מבני המדגיש את יחסי הכוחות בחברה, והיבט אידיאולוגי הקורא לקיום דיאלוג על בסיס של שוויון וכבוד הדדי בין קבוצות אתניות שונות. היבט נוסף הקשור בהבנת המושג עוסק בזהות המעוצבת על-ידי התייחסות אל "אחר משמעותי". יחס זה אמור להיות מושתת על כבוד ל"אחרים" והכרה בשוני, זאת לעומת שלילת ה"אחרים" והתייחסות פטרנליסטית אליהם.
על בסיסה של האידיאולוגיה הרב-תרבותית ובעקבות תביעות לשוויון חברתי בקרב מיעוטים, בעיקר במדינות הגירה מערביות, התפתחה התפיסה של חינוך לרב-תרבותיות. בהגדרת מושג החינוך לרב-תרבותיות יש למעשה התייחסות לשלושה רכיבים: למושג עצמו, לשינוי בחשיבה החינוכית ולתהליך. הכוונה היא שלכל תלמיד, ללא קשר למינו, מעמדו החברתי, מאפייניו האתניים, הגזעיים והתרבותיים, יהיה סיכוי שווה ללמוד ולהצליח בבית הספר. היבטים מבניים בבתי ספר, כמו גם הבדלים מעמדיים, מקפחים קבוצות מסוימות של תלמידים לעומת אחרות. מטרתה של מדיניות לחינוך לרב-תרבותיות היא ליצור שינוי במערכת החינוך כך שלקבוצות השונות ביניהן מבחינה מגדרית או מבחינת השתייכותן האתנית והתרבותית, יהיה סיכוי שווה להצליח בבית הספר. החברה בישראל מורכבת

קריאת המאמר במלואו