על ספרו של אודי מנור: "יגאל אלון: ביוגרפיה פוליטית 1980-1949 ". מאת: נעימה ברזל

אודי מנור כתב ספר מקיף על דרכו הפוליטית של יגאל אלון מ-1949 – השנה בה מסתיימת הביוגרפיה שכתבה אניטה שפירא על יגאל אלון, אביב חלדו, ועד פטירתו ב-1980. ספרו של מנור עוסק בהרחבה בדמותו ובפועלו של אלון כאדם רחב אופקים, בעל התייחסות מעמיקה לשאלות הביטחוניות, הכלכליות, החברתיות והחינוכיות שעמדו בשנים הנדונות במרכז ההוויה של המדינה והחברה בישראל. מנור מבהיר לקוראיו שבחר שלא לעסוק, אלא במידת ההכרח, בתיאור ההקשרים האישיים והאישיותיים, אלא בהיסטוריה הפוליטית שתספק הסבר מלא לכך שאלון לא הגיע לעמדת הבכורה כראש ממשלת ישראל. מנור מסתייג באופן ברור מגישתה של שפירא (עמ' 438-436) שקבעה שכ"הוכחה מלומדת של מה שיש כאן הוא סיפור טרגי, מרגש ומעציב" ולמעשה הכריעה ש"רוב חייו הבוגרים [של אלון, נ.ב] ראויים לשכחה" (עמ' 439). לתפיסתו של מנור, גישה נוסטלגית מנוסח זה מחטיאה את העיקר – הוויכוח בין שתי העמדות המדיניות העיקריות שסימנו את חילוקי הדעות הפוליטיים בעשורים הראשונים לקיום המדינה. גם היום, ב-2016, סובר מנור, מהווים חשיבתו הפוליטית של אלון וקווי מדיניותו מסגרת מחשבתית נאותה "להבנת המציאות וגם כבסיס אמין למאמצים לתקנה" (עמ' 39).

קריאת המאמר במלואו