מיתה א-מיתית: דיון אישי בחיי מיתוס – הדר סייפן

במאמר זה אבקש להציג מסה שעניינה שבר המיתוס בחיי הקיבוץ. ככלל, אגע בדבריי בתהיותיי לגבי נוכחותו של המיתוס בחיי הפרט והקולקטיב במעבר מהמודרניזם אל העת הפוסט-מודרנית. אתאר את המיתוס בתנועה שבין שתי המגמות הללו, כנרטיב רב-משמעות בחיי האדם כיצור חברתי. אתייחס לאופנים השונים בהם התגלם המיתוס בגופם ובמחשבותיהם של ילדי הקיבוץ וחבריו הבוגרים כאופן הגשמה של סיפורים אידיאולוגיים שהטמיעו שאיפה אוטופית. אתאר מנקודת מבט אישית כיצד נראה משבר 'היום שאחרי המיתוס' וכיצד התגלמה באופן חזותי הפרכתו והפיכתו מאמת קהילתית להיסטוריה. לצד אלו, אתייחס להתפכחות החברה כשלב של חווית התבגרות. אדגים את מחשבותיי בנדון מבעד להצגת תמות ספרותיות ואופני הבנתן, תמות שיאפשרו להוליך את הרהוריי בנושא בין תיאור לרפלקסיה אוטוביוגרפיים, בהתייחס לחָיי בקהילה קיבוצית ספציפית. בכך, אמחיש התחקות אחר תפקיד המיתוס בחברה הקיבוצית בישראל בפרט כמו גם באופן כללי.
מילות מפתח: נרטיב, מיתוס, סימון, זהות, אמת

קריאת המאמר במלואו