"וְאַך אֵבָר מדולדל אני" – גוני בן-ישראל קסוטו

נחמה פוחצ'בסקי (1934-1869), מחלוצות ספרות הנשים העברית, פרסמה בחייה שני קבצי סיפורים: ביהודה החדשה (1911) ובכפר ובעבודה (1930). בסיפורים היא מתארת את החיים בארץ-ישראל בתחילת המאה העשרים, מנקודת המבט של האיכרים האשכנזים ומנקודת המבט של העולים התימנים. מן הסיפורים עולה כי קשיים קיימים בכל מקום ובכל עיסוק ובמיוחד קשה גורלן של הנשים.

סיפוריה של פוחצ'בסקי משופעים בדמויות של נשים למודות סבל, ומבחינה זו אין הבדל בין הסיפורים מחיי האיכרים ובין אלה המתארים את הווי התימנים. עם זאת, בעקבות הביקורת הפוסט-קולוניאלית, ביקורת המבקשת "לחשוף את עקרונות היסוד הקולוניאליסטיים בתוך מבני ידע שונים", מוצגים במאמר זה שני מודלים לבחינת הגוף הנשי: מודל אשכנזי ומודל תימני.
שני המודלים מושתתים על אלמנטים גופניים מובהקים: עבודה פיזית והולדה, אך הם נבדלים מבחינת עמדתה של המספרת ביחס למתואר. בעוד שאת הסיפורים ה'אשכנזיים' כותבת פוחצ'בסקי מתוך המציאות המוכרת לה מחייה שלה, הרי שבסיפורים ה'תימניים' אין קול אותנטי אלא ניסיון מערבי לדבר בשמו של ה'אחר' התימני.
מילות מפתח: הגוף הנשי, תאוריה פוסט-קולוניאלית, אשכנזי, תימני, עבודה פיזית, ילדים

קריאת המאמר במלואו