המחקר הנוכחי עוסק בהבדלים אישיים בין מדריכים חינוכיים במוסדות תָּקון לנוער, כפי שבאים לידי ביטוי בכל הנוגע לתפיסות, עמדות והתנהגות כלפי בני נוער חריגים. אוכלוסיית המחקר כללה 320 מדריכים חינוכיים שהם כלל המדריכים במוסדות תקון לנוער. המחקר בחן את משתנה האישיות הסמכותנית כמנבא את הדרך בה תופס מדריך חינוכי במוסדות תקון לנוער את החניכים שבטיפולו (כקורבן או כעבריין), והקשר של תפיסה זו לסגנון הפעלת הסמכות שבו הוא נוקט במהלך אירוע משמעתי (כוחניות, התעלמות, מתן הסברים).
מהמחקר עולה, כפי ששוער, כי מדריכים חינוכיים בעלי רמה גבוהה של סמכותניות באישיותם, תופסים יותר את החניכים שבטיפולם כסוטים ועבריינים הראויים לענישה, ובמהלך מפגשי המשמעת מגיבים כלפיהם במידה רבה יותר של כוחניות והתעלמות. לעומתם, מדריכים בעלי רמה נמוכה של סמכותניות, הם יותר מכווני אנוש באישיותם, תופסים את החניכים יותר כקורבנות של נסיבות ונוטים יותר להגיב בסגנון של מתן הסברים במהלך אירועים משמעתיים.
הרקע התאורטי והממצאים מצביעים על הצורך להתמקד בשני מרכיבים מרכזיים המאפשרים יצירת סביבה חינוכית וטיפולית ראויה: איתור ובחירה נכונה של מדריכים חינוכיים, והקניית מערך ליווי, תמיכה והכשרה למדריכים במהלך עבודתם.