במאמר זה מוצגת תמת "האחרוּת" המקשרת בין יצירותיה המוקדמות של אורלי קסטל-בלום לאלו המאוחרות. "האחרות" התמטית נשזרת ב"אחרות" הפואטית של הסופרת, ומצביעה על שדרים אנטי-הגמוניים ועל רצון לשנות את פני החברה והספרות כאחד, שינוי העולה מתוך ההכרה במרכזיותו של "האחר" בחברה. אמצעים דוגמת הצגת גיבורה "אחרת" המבקשת לשכנע את המרכז ההגמוני בצדקתה, מפגש עם דמות נשית "אחרת" המערער את עולמה של דמות הגיבורה הנקרעת בין ישותה "האחרת" לבין הציוויים ההגמוניים, וכן שעתוק שיח הגמוני הננקט על ידי האישה "האחרת" במטרה לזכות במשאבים השמורים להגמוניה, נחשפים ביצירתה של קסטל-בלום וממחישים את מורכבות חווייתו של "האחר", כמו גם את אופני ההישרדות השונים של "האחרים". קסטל-בלום אמנם מאיינת ביצירתה את הממד הפסיכולוגי והתודעתי של הדמות, אולם מצוקתו של "האחר", כמו גם השונוּת המאפיינת את "האחרים" (אלו מאלו ואלו מחברתם), מוצגות ביצירותיה ומחוללות הזרה לתפיסה השגורה של "האחר" ושל מקומו (השולי) בחברה.
