מאז היות "האני", עסק האדם בשאלת "האחר" שלצדו, הגדרת אחרותו ובחינת היחס אליו. שאלות אלו היוו נדבך מרכזי בהגות הפילוסופית של המאה העשרים וכל אחת מהגישות האירה את בעיית ה"אחרוּת" מזווית שונה. במאמר זה אני מבקשת לשרטט פרופיל של הדמויות המרכזיות בצמד הרומנים ברקאי ופרדה לנעמי פרנקל כגילומים שונים של "האחר". לצורך כך, אשען על תורת "האחר" של עמנואל לוינס בהיותה מאירה את מרבית הסוגיות האתיות של דמות "האחר" ברומנים הנידונים. אציע כי המרכיב הלימינלי (הסִפי) הוא הנקודה הארכימדית בזהותן ולפיכך הן לעולם בחזקת "אחר". כן אבדוק את המפגש עם "האחרים" בזיקה לפילוסופיית האחריות הלוינסית. לא אתעלם, כמובן, מאחרותה של פרסונת המחברת ואנסה לתהות על תרומתה למערך הפואטי שבו כולם "אחרים".