מאמר זה מבקש לבחון עמדות ותפיסות של מתכשרים להוראת ספרות כלפי ספרות ילדים הכתובה עברית ואמהרית. באמצעות שאלון המשלב שתי מתודות, כמותנית ואיכותנית, נבחן ספר הילדים של נעמי שמואל מעיינות הטגאו, כספר המיועד ליצור גשר בין תרבויות. הממצאים מצביעים על פער בעמדות כלפי נושא הכנסת הספר לתכנית הלימודים ותפקידו בביטול הנִראות בין סטודנטים מקהילת ביתא ישראל לבין כאלה שאינם שייכים לקהילה. הממצא העיקרי מדגיש שבקרב יוצאי הקהילה יש מודעות רבה לתכנים העולים מתוך ספרי הילדים הבונים את הנרטיב התרבותי של הקהילה. הכרת הנרטיב מביאה לחיזוק הזהות הקהילתית ומונעת את השתקתה.
