מזה זמן אני מנסה למצוא ספרות מסאית ומחקרית שממנה אוכל ללמוד על שורשי תופעת היעלמות השיח והמעשה בסוגיית הסכסוך. כל שמצאתי לא הניח את דעתי, עד שהגיע לידיי ספרו של אהוד (אודי) מנור לעשות שלום עם הפלסטינים. ספרו של מנור חשוב, כי הוא מחייב לחשוב, כי הוא מחזיר לסדר היום סוגיות שיש להתמודד איתן ביושר אינטלקטואלי ובניסיון להשתחרר מתזות, תבניות ודפוסי מחשבה. עוצמתו של הספר באתגר שהוא מניח לפתחן של מערכות חינוכיות ופוליטיות. אהבתי מאוד בספר, מלבד הכתיבה, הניסוח, הלשון העשירה והידע הרב, את העמדה שראוי לאמץ אותה עוד ועוד באקדמיה ובשדה החינוך: גישה מעורבת שיש בה ביטוי גלוי להשקפת עולם.
