על אמצעים לשוניים סגנוניים בעיצוב עולם האבסורד במחזות חנוך לוין – רינה בן-שחר

הדרמה של חנוך לוין מזעזעת את הצופים נוכח האבסורד וחוסר הפשר שבקיום האנושי. לוין חותר תחת אידיאולוגיות כוזבות וסוגי שיח מקובלים המעצבים את עולמנו. במאמר זה מתוארות כמה תחבולות לשוניות רטוריות המעצבות את עולם האבסורד במחזותיו של לוין: סטיות מכללי ההצטרפות הסמנטית – של הלשון (selection restrictions) מטונימיות, פרדוקסים וטאוטולוגיה הם תווי היכר מרכזיים בדרמה של לוין - הם אמצעים לדיאוטומטיזציה, לדיסוננס ולהזרה, המשרתים את העולם המפורק, המפורר  והמעוות שמעצב לוין במחזותיו.

הסטיות מכללי ההצטרפות הסמנטית של הלשון הן מהמרכיבים החשובים היוצרים את האבסורד בדרמה של חנוך לוין. לדוגמה, לוין משתמש בפעלים לא רצוניים כאילו הם רצוניים ("תמות בשקט"), או מפריד את החלקים מהשלם, כגון את איברי האדם מהאדם, הפרדה המנמיכה את האדם ומציגה את התפוררותו בחייו ואת הפיכתו לחומר במותו. לוין הופך מוחשי למופשט ומופשט למוחשי: חפצים או מושגים מופשטים מוכנסים להקשר סמנטי של יצורים חיים, ולהפך. המעתק ממופשט למוחשי ומדומם לחי (וההפך), משמש במחזותיו של לוין בסוגים מגוונים של הקשרים. אין המדובר רק בפיגורה לשונית מקומית כגון המטפורה, אלא בשילוב תוצר המעתק הסמנטי בתוך הסיטואציה הדרמטית. הסטיות מכללי ההצטרפות הסמנטית יוצרות הזרה. עניינים מוכָּרים וטריוויאליים חדלים להיראות מובנים מאליהם ואוטומטיים ומתארגנים אצל לוין באופן חדש.

תחבולה לשונית-ספרותית מרכזית המשרתת את האבסורד בדרמה של לוין היא המטונימיה. לוין מציב את איברי האדם כמטונימיה לאדם, בבחינת האדם הוא סכום איבריו או חלקי בשרו. זהו אחד האמצעים העיקריים לדיהומניזציה של הדמויות במחזות לוין. מצבו של האדם ועולמו הנפשי מיוצגים על- ידי גורמים פיזיולוגיים או חומרים מוחשיים (מזוודה תלישותה של הדמות ונדודיה; בכי תינוק – אושר משפחתי זמני; פריז'ידר – חיי משפחה וכד'). מצבי אושר ושמחה, לכאורה, מיוצגים על-ידי יסודות שליליים, מעין "מטונימיה שלילית".

הדרמה של לוין גדושה סטיות לשוניות-סמנטיות-לוגיות מסוגים נוספים. חלקן מתממשות במישור הלשוני, כגון סתירה בין הנאמר בחלק הראשון של המשפט לבין הנאמר בחלקו השני, או ניגוד בין מבנהו התחבירי לוגי של המשפט לבין היסודות המילוניים-הסמנטיים המוצבים בו. חלקן נובעות מהנחות יסוד ומתפיסות מוסכמות על העולם, המתנגשות עם היגדים שונים בטקסט, וחלקן – סטייה מכללי השיחה המקובלים. בשונה מרוב המחקרים על לוין, נקודת המוצא של מאמר זה היא בלשנית ולא תמטית: דרך הכלים הבלשניים המאמר פורס את עולם האבסורד הלויני.

קריאת המאמר במלואו