בין שתי שפות – מחשבות על השפה המדעית ועל שפת השירה – מירה טנצר

במאמר זה אני מציעה לבחון עד כמה המרחק בין תחומי הדעת השונים ניתן לגישור, ולשאול מה המשמעות של טשטוש הגבולות ביניהם. הדיון ייסוב סביב השפה כרכיב מאפיין משמעותי של השיח בתחומי הדעת השונים וכרכיב המשרטט גבולות ביניהם, ויתמקד בדמיון ובשוני שבין השפה המדעית לשפת האמנות ה"מילולית" פרוזה ושירה. הבחירה בתחומי דעת כה רחוקים זה מזה מאפשרת לכאורה- לשרטט ביתר קלות את הגבולות. עם זאת, גבולות כאלה קיימים בין תחומים שנראים כביכול קרובים זה לזה – כמו מדע וטכנולוגיה או אמנות פלסטית ושירה. לפיכך, עצם הדיון בהכרה בקיומם של גבולות בין – תחומי הדעת ובדיקת המשמעות של גבולות כאלה בתרבות האנושית הוא המוקד או הכוח המניע להעלאת המחשבות הללו על הכתב.

השאלה על המרחק בין תחומי הדעת השונים יכולה להיות שאלה אפיסטמולוגית או שאלה אונטולוגית. נקודת המבט האפיסטמולוגית יכולה להצטייר על ידי שלוש תפיסות: דיסציפלינרית, בין-תחומית ורב- תחומית. רבים ההוגים והיוצרים שהתייחסו לנקודת מבט זו, ומעטים יוזכרו כאן. ובעניין זה – בחרתי להתעמק במשורר והכימאי אבנר טריינין. נקודת המבט האונטולוגית תוצג באמצעות הגותו של מרלו-פונטי (2004), בחיבורו העין והרוח. זהו חיבור פילוסופי פואטי שבו בא לידי ביטוי החיפוש של מרלו-פונטי אחר אונטולוגיה מסדר חדש.

ארצה לטעון שתודעה בין תחומית, המדגישה את נקודות הממשק בין התחומים השונים, היא פרי של ידע והבנה רב-תחומית, הרוחשת כבוד ורגישות לקיומם של תחומים אחרים. תפיסה זו מושתתתעל התובנה שלמושגים זהים עשויה להיות משמעות שונה בכל אחד מתחומי הדעת, ושהשימוש במושגים נושא עמו מטען נוסף לפירוש המילולי – הוא תלוי הקשר דיסציפלינרי לא פחות משהוא תלוי הקשר שפתי, תרבותי או חברתי.

קריאת המאמר במלואו