יישום הוראת ההקשבה בבתי ספר יסודיים ערביים: מצב קיים ותוכנית יישומית – תומאדר אבראהים

מנחה: ד"ר באסיליוס בוארדי

נכתב במסגרת לימודי תואר שני בתכנית להוראת שפות.

תכנית הלימודים לחינוך לשוני בערבית מדגישה את הצורך להכשיר את התלמידים למיומנות ההקשבה באופן מתוכנן ושיטתי. מיומנות ההקשבה הינה תהליך פסיכולוגי מורכב שמושתת על מספר מיומנויות וכישורים שכליים והתנהגותיים המבוצעים על ידי המאזין באופן שקול ומאוזן, על מנת שיהיה מסוגל להתמודד עם מקבץ נתונים הקשורים והמשולבים זה בזה, שכוללים נתונים מילוליים ולא מילוליים כמו: טון הדיבור, גובה הקול ושפת הגוף ((Imhof, 1998. החוקרים מציינים שהקשבה מתבססת על שני מקורות של ידע: ידע לשוני וידע עולם(Vandergrift, 2006) , וכן היא מתבססת על היכולת לנתח אינפורמציה מילולית ואוצר מילים מחד ועל היכולת לקשור אותם עם ניסיון אישי קודם וידע כללי מאידך. החוקרים טוענים שאיכות הביצוע של התלמיד בהקשבה נחשבת לגורם עיקרי המנבא את ביצועו בהבנת הנקרא לאורך שנות לימודיו בבית ספר יסודיVerhoven & Leeuwe, 2008) ). כן הם סבורים שהוראת ההקשבה ותרגולה על ידי התלמידים, כפי שממליצה תכנית הלימודים, עשויים לפתח ולהעשיר את כשירותם במיומנות ההקשבה .(Beall, Gill-Rosier, Tate & Matten, 2008)

המומחים מכירים בחשיבות ההקשבה במסגרת פיתוח מיומנויות תקשורת והבנה, אולם עד שנות השבעים, המורים שלימדו שפת אם לא עסקו באופן שיטתי ומתוכנן בהוראת מיומנות זו, ואף הזניחו תחום זה במשך שנים רבות ((Buck, 2001. מצב זה נבע מחוסר בחומרים ופעילויות מתאימות מחד, ומחוסר הכשרה אקדמית מספקת למורים בהוראת מיומנות זו מאידך (Janusik, 2002). גם חוקרים ערביים מציינים שלימוד מיומנות ההקשבה בבתי ספר במדינות ערב ובישראל כאחד הוזנח במשך השנים.

במחקרי בדקתי את הגורמים הקשורים ביישום של הוראת מיומנות ההקשבה במספר בתי ספר יסודיים במגזר הערבי בישראל, ובחנתי את מידת הוראת המיומנות על ידי המורים במסגרת הוראת שפת האם.

קריאת המאמר במלואו