השואה, תקומת מדינת ישראל ותפיסת ההיסטוריה הקדושה בהגותו של הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק-ד"ר משה שנר

תקציר

שני סיפורים מתרוצצים בתודעתו של הציבור היהודי ולשניהם השפעה מכרעת על ראיית המציאות הישראלית ועל שיקול הדעת של מנהיגי ציבור, פוליטיקאים, אנשי תקשורת ומחנכים. האחד הנו הסיפור היהודי עתיק היומין והשני הנו סיפור אחר לגמרי של המציאות היהודית בעת החדשה, סיפור קצר מועד של 'היום שאחרי', הרס העולמות היהודיים במאה העשרים וחיי הווה אפורים של יומיום עמוס טרדות המתממש כאן ועכשיו ב'ישראל של מטה'.

הקונפליקט העקרוני מלווה את התנועה הציונית מרגעי הראשית שלה, אולם שנים רבות היא הצליחה לעקוף את שדה המעקשים הזה ולהימנע מהכרעה שיכולה הייתה לדחוק מחוץ למחנה הציוני חלק גדול משלומי אמוני ישראל. בשנים האחרונות, מסיבות מדיניות, ההדחקה ההיסטורית שוב אינה אפשרית והציבור הישראלי נדרש להתמודד עם המלכוד הזהותי של כפל הנרטיבים והצורך לבחור ולהכריע ביניהם. המאמר מנסה לבחון כיצד משתקף הקונפליקט הנרטיבי דנן בכתיבתו של אחד ההוגים היהודיים בעלי ההשפעה הרבה ביותר במאה העשרים, הרב ד"ר יוסף דב סולובייצ'יק.

הרבה נכתב על התמודדותו של סולובייצ'יק עם חוויית האמונה של האדם המודרני כמו גם על יחסו הפרשני-פילוסופי לטקסט המקראי. המחקר נוטה לעסוק ברב כמנהיג רוחני של נאו-אורתודוקסיה יהודית למול אורתודוקסיה חרדית, מצד אחד, וכהוגה של משיחיות מופנמת ומתונה למול משיחיות אקטיבית של הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה קוק ותלמידיו, מצד שני. דומה שלא נכתב די על הרלוונטיות של סולובייצ'יק לוויכוח עקרוני אחר המפלג את החברה היהודית: מתן פרשנות משיחית כנגד פרשנות חילונית להיסטוריה של עם ישראל.

בספר כתביו איש האמונה (1981), שודכו זה לזה שני מאמרי יסוד של הגותו, שנכתבו בנסיבות שונות והם משלימים זה את זה. הראשון, 'איש האמונה הבודד', עוסק במעמדו של איש האמונה בעולם המודרני ומעמיד את שאלת הזהות היהודית בהקשר תרבותי אוניברסלי: כיצד יתפוס האדם המאמין, ובמחשבה רחבה יותר כל אדם המחפש משמעות לקיומו, את מקומו במגה-כרך של ימינו. השני, 'קול דודי דופק' שנכתב שנים בודדות לאחר שואת העם היהודי והקמת מדינת ישראל (1956) מתמודד עם סוגיה הגותית פרטיקולרית שהעסיקה הוגים רבים: משמעותה של ההיסטוריה המודרנית בעבור היהודים והמשמעות שניתנת לשני האירועים הדרמטיים הללו במסגרת תודעת ההיסטוריה היהודית. המאמר מצביע על כך שהשואה, בהיותה אתגר קשה לתודעה ההיסטורית היהודית, היא סיבת העיון בסבל במחצית הראשונה של 'קול דודי דופק' ובשאלת משמעותה של מדינת ישראל במחצית השנייה שלו.

בפני הקורא נפרסת עמדת המגננה של הרב סולובייצ'יק כנגד האפשרות בת המאה העשרים שיהודים יינטשו את תודעת ההיסטוריה הקדושה כתוצאה של הדרמה ההיסטורית ויקבלו על עצמם השקפת עולם היסטורית חילונית.

מילות מפתח: הרב י"ד סולובייצ'יק, משיחיות, שואה, מדינת ישראל, צידוק הדין, היסטוריה, תודעת זמן

* ד"ר משה שנר, מכללת אורנים; דוא"ל: moshe_s@oranim.ac.il

 

The Holocaust, the Resurrection of the State of Israel, and the Perception of Sacred History in the Writings of Rabbi Joseph B. Soloveitchik

Moshe Shner

Two narratives or histories exist in the minds of Jews: an ancient story about an ancient people, elected by God to fulfill His word in this world, walking a winding road towards the Messianic redemption; and a much less heroic secular story about a people of survivors, refugees and immigrants who strive to rebuild their life in Eretz Israel after the destruction of Jewish life during the 20th century. The Zionist movement succeeds throughout its history to evade the conflict in order not to push out its religious sectors. In recent years, due to political reasons, this evasion is no longer possible, and the conflict demands a resolution. In this article we show the reflection of this conflict in the writings of Rabbi Joseph B. Soloveitchik.

Scholarly works place Soloveitchik within the debate between ultra-orthodox Jewry or Messianic Jewry and moderate, so called, neo-orthodoxy on the one hand, and as a speaker of sublimated Messianism versus the active Messianism of "Hareaya", Rabbi Abraham Isaac Kook and even more so his son Rabbi Tzvi Yehuda Kook, on the other. However, this article argues that Rabbi Joseph B. Soloveitchik’s article “Kol Dodi Dofek” (1956), struggles with another threat – secular history. In this principle dilemma he takes sides in favor of the Messianic understanding of Jewish history, warning Jews not to be taken over by secular understanding of modern Jewish history. The Holocaust and the establishment of the State of Israel are not part of secular history but rather chapters in the history guided by God, leading to the Messianic end.

The main historical problems Soloveitchik has to solve are the endless suffering of Jews in the Holocaust and the success of secular Zionism in establishing the modern State of Israel. The Holocaust can be explained, according to Soloveitchik, only as a case of `Hester Panim`, a temporary absence of God from Jewish history. As a neo-Orthodox thinker, Soloveitchik rejects all fundamentalist explanations of the Holocaust as a Providential act of God. One cannot hold the idea that God is responsible for such mass murder. On the other hand, Soloveitchik rejects the idea that the Holocaust is proof of God’s non-existence. God was absent, but He has returned to history after those six years of darkness. The establishment of the Jewish state and its great achievements are the miraculous acts of renewed Divine presence in our history. Everything that happens to Jews, concludes Soloveitchik, is part of history guided by God; the wish of secular Zionism to live the secular history of all the nations will not work, as Jews, by their very definition, are part of a unique, sacred destiny.

 

קריאת המאמר במלואו