החינוך המשותף בעיני זרים והזמן שעשה את שלו – פרופ' יובל דרור

לזכרם של מוני אלון, צבי לביא (גרישה), גדעון לוין ומיכאל נתן, אנשי אורנים וחוקרי החינוך המשותף, מלמדיי שמהם השכלתי.

תקציר

החינוך הקיבוצי/המשותף נחקר רבות על ידי חוקרים זרים (לא ישראלים) ולעתים בשיתוף חוקרים ישראלים, מהם חברי קיבוץ, החל משנות החמישים של המאה העשרים ועד ראשית המאה העשרים ואחת. המאמר ממפה את מחקר החינוך הקיבוצי שבא מחו"ל לאורך התקופה הנדונה בשני צירים מקבילים של דיון. תחילה מצוינים החוקרים העיקריים ואפיוניהם, ולאחר מכן מתמקד הדיון בסוגיות המרכזיות שנחקרו לאורך השנים: 'החסך האימהי' ו'מתינות הרגש' מהגיל הרך ועד בגרות; הקבוצה החינוכית והקונפורמיות בגיל הנעורים; בוגרי החינוך המשותף ודמותם הערכית; עצם ייחודו החינוכי של הקיבוץ – העודנו פרוגרסיבי ומתקדם?

בסיכום מובא המִתאר הכללי של חקר החינוך המשותף על ידי חוקרים זרים – התחלות של חוקרים זרים בודדים בשנות החמישים והשישים, שרובם התרכזו ב'חקר מקרה' קיבוצי אחד; התעצמות (קבוצתית בעיקרה) בשנות השבעים והשמונים: שתי קבוצות אמריקאיות שהיוו חלק ממחקרים בין-לאומיים מקיפים, וקבוצה גרמנית שפעלה בשיתוף חוקרים ישראלים, רובם מהמכון לחקר החינוך הקיבוצי באורנים, שהתמידה גם בעשור הבא אך גם היא הפסיקה לפעול בראשית המאה העשרים ואחת. כן מצוינים בסיכום שישה ממדים של הזמן בחקר החינוך המשותף על ידי זרים: התחלה דלה, התעצמות קבוצתית בעיקרה, והצטמצמות הדרגתית בהווה; דיון חוזר בסוגיות מרכזיות לאורך המחצית השנייה של המאה העשרים; השפעת רוח הזמן (Zeitgeist) המחקרית; חקר המקורות הפרוגרסיביים מרוסו במאה השמונה-עשרה ועד דיואי ואחרים בראשית המאה העשרים; חקר החינוך המשותף על כל גילאיו – ובהתייחס לפער הבין-דורי בין חברי הקיבוץ. ממדים אלה יכולים לתרום לדיון בפרספקטיבות הזמן בחינוך.

מילות מפתח: החינוך הקיבוצי/המשותף, חוקרים זרים, חסך אימהי, מתינות הרגש, גיל רך, קבוצה חינוכית, נעורים, קונפורמיות, בוגרי החינוך המשותף, חינוך פרוגרסיבי/מתקדם, ממדים של הזמן, רוח הזמן (Zeitgeist)

*פרופ' יובל דרור, אוניברסיטת תל אביב ומכללת אורנים; דוא"ל: droryuvl@post.tau.ac.il

 

Kibbutz Education in View of its Foreign Researchers and the Impact of Time

Yuval Dror

From the 1950s until the beginning of the 21st century, Kibbutz education was studied intensively by non-Israeli researchers – some of them by both Israeli and kibbutz-members researchers. The present maps the foreign research of Kibbutz education via two parallel paths – the first leading researchers and their characteristics, and the second central issues studied by them: 'maternal deprivation' and 'emotional restraint'; the educational group and adolescence conformity; the graduates of Kibbutz education and their beliefs ; the educational uniqueness of the kibbutz – is kibbutz education still progressive?

The summary includes an overall outline of foreign research on Kibbutz education – the appearance of single researchers in the 1950s and the 1960s; the empowerment (mainly of teams of researchers) during the 1970s and 1980s: two American groups as parts of comprehensive international studies and a German group that cooperated with Israeli researchers, mainly from the Research Institute on Kibbutz Education at Oranim, that persisted in the next decade but stopped in the beginning of the 21st century.

The summary also maps six dimensions of time in the foreign research of Kibbutz education: a weak start, then group empowerment and gradual narrowing at present; repetitive discussion on central issues during the second half of the 20th century; the influence of the research Zeitgeist; the study of progressive resources from Rousseau in the 18th century up to Dewey and others at the beginning of the 20th century; the multi-age study of kibbutz education – regarding the inter-generational gap of Kibbutz members as well. These dimensions can contribute to the discussion on temporal perspectives in education.

קריאת המאמר במלואו