על הספר: "תום ותהום – תפילת הקדיש בספרות העברית" עורכים: יורם ורטה וירון דוד – ד"ר ענת ישראלי

'יתגדל ויתקדש שמה רבא…'

במלים המוכרות והמשונות הללו נפתחת תפילת ה'קדיש יתום', שהיא אחת החידות המופלאות של תרבותנו. בפתח הדבר שלהם לאנתולוגיה החדשה מכנים אותה העורכים 'אמירת לחשים מאגית כמעט', ומנסחים את הפרדוקסים הכרוכים בה במלים הבאות:

[...] יותר מכל טקסט אחר בתרבות העברית, תפילה זו חקוקה עמוק בתודעה הקולקטיבית ומעוררת פרץ רגשות גדול, אם בשל ההתייחסות למשמעותה הדתית, ואם מפני שהיא נאמרת באחד מן הרגעים המכריעים בחייו של אדם. עם זאת, רבים בציבור החילוני חשים ניכור כלפי תפילת הקדיש, שרוב מילותיה ארמיות ואינן מובנות [...] אולם היחס לקדיש מורכב אף יותר. סירובו של חלק מהציבור החילוני לקבל תפילה זו בשימושה הטקסי מעורב, לא תמיד במובחן, בתחושה הקשה של אי-השלמה עם אובדנו וקבורתו של אדם קרוב [...] הקדיש הוא מעין טקסט מאגי. בהקשריו הספרותיים מילותיו לוחשות, מאיימות ומעוררות, כמו משביעות איזה כוח לנוכח המת וייצוגיו התרבותיים; הן עשויות לעורר תחושות של זרות ומסתורין, לצד תחושה של היכרות עמוקה [...]'.

מאה שנה אחרי שבני העלייה השנייה וחלוצי היישוב ניסו להתנער מאמירת הקדיש בטקסי הלוויה החילוניים, מתבררות שתי עובדות מפתיעות: האחת – חזרתו של הקדיש לרובן המוחלט של הלוויות בישראל, חילוניות כדתיות, מכל העדות ובכל הקהילות הישראליות.

השנייה, המפתיעה עוד יותר – נוכחותו המאסיבית של הקדיש ביצירה היהודית המתחדשת, מראשית העת החדשה ועד ימינו אנו.

בעקבות לימוד בבית המדרש של 'המדרשה באורנים' לפני עשור, החלו העורכים ללקט בשקדנות את היבול הרב של יצירה עברית ש'מתכתבת' עם הקדיש. לאחר שביררו, למדו ומיינו את השפע שהצטבר בידם, נוכחו לדעת שדי בו למלא אנתולוגיה שלמה.  כך בא לעולם "תום ותהום", ובו 61 יצירות, בהן שירים, סיפורים ומסות קצרות (וציורים כתוספת) שנוצרו במאה השנים האחרונות, בשפה העברית או מתורגמות משפות אחרות, וכולן נוגעות בקדיש המסורתי בדרך זו או אחרת. בחלקן הוא עומד במרכז היצירה, מצוי בשמה או שזור לכל אורכה, ובחלקן הוא מופיע במילה בסופה, או צפון ברמז קל בתוכה.

קריאת המאמר במלואו