שירה כמרחב חינוכי אלטרנטיבי במסגרת הפילוסופיה הדיאספורית – ד"ר אריה קיזל

מאמר זה עוסק בבירור האפשרות ששירה תהווה מרחב חינוכי אלטרנטיבי במסגרת הפילוסופיה הדיאספורית אשר יוצאת כנגד בית כמקום של מנוחה, אמת מוחלטת או כמקום של קולקטיביזם  קונפורמי.

אפשרות זו נבחנת תוך התייחסות לעיקרי הפילוסופיה החינוכית הדיאספורית כפי שהיא מוצעת על ידי פרופ' אילן גור-זאב באופן הרואה את החינוך במובנו הרחב כמושג כולל במשמעותו החברתית והפילוסופית. לפילוסופיה זו השתמעויות חינוכיות והיא קשורה במידה רבה לאתיקה ולפילוסופיה החינוכית של הדאגה (caring ) על פי נל נודינגס אבל גם למושגי היסוד של מרטין בובר, ג'ון דיואי וקארל רוג'רס. במרכז האתיקה של הדאגה מצויים ערכים של נדיבות, עזרה, שאיפה כנה לרווחת הזולת, טיפול, טיפוח קשרי זיקה, קבלה של האחר. המאמר מציע את השירה כמרחב המאפשר נומדיות עשירה המכוננת עצמאות מחשבתית כנגד משטור הסובייקט והמעדיפה דינמיות על פני סטטיות. זהו מרחב אנושי שיש בו יציאה כנגד מציאות פוליטית קונקרטית ברגע היסטורי נתון. השירה הדיאספורית מאפשרת פיתוח יכולת עמידה עצמאית גם אל מול מוסדות חברתיים המבקשים לגייס את השירה לשירות הזיכרון הקולקטיבי בין שלל אתרי הדת האזרחית והחינוך המנרמל שלה.

מילות מפתח: שירה; פילוסופיה דיאספורית; חינוך-שכנגד דיאספורי; חינוך לגלותיות 

 

קריאת המאמר במלואו