צורכי סטודנטים ערבים במכללה להוראה ומידת קליטתם בה – ד"ר מרי תותרי

השכלה גבוהה נחשבת לאחד האמצעים החשובים לניעות חברתית-כלכלית בחברות מודרניות (שגיא ואחרים, 2002). חוקרים רבים טוענים שבני המיעוט מייחסים חשיבות יתרה לרכישת השכלה גבוהה, יותר מאשר בני הרוב מפני שהם רואים בה מנוף לשיפור מצבם הכלכלי, החינוכי והפוליטי בחברה (Astin et al. 1991 ). טהיר (1985) טוען שהשכלה גבוהה הפכה לאחד הכלים המרכזיים עבור האוכלוסייה הערבית בישראל בעקבות השינויים הכלכליים, הפוליטיים וחברתיים שהתרחשו מאז קום המדינה. מרעי (1978) מוסיף, שהשכלה גבוהה הפכה ליותר פופולארית בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל בהיותה כלי למוביליות חברתית של הפרט וכלי להגשמת היעדים החברתיים והפוליטיים של הקבוצה כולה. ההשכלה נתפסה כדרך לפצות על האדמה והרכוש שהופקעו ואבדו, בעיקר בתקופת הממשל הצבאי. מאז קום המדינה חלה עלייה משמעותית ברמת ההשכלה של האוכלוסייה הערבית. עם זאת, יש עדיין פערים בין האוכלוסייה הערבית והיהודית בממוצע הציונים בבחינות הבגרות, במדדי חינוך נוספים ובתשתיות של שתי מערכות החינוך (אבו-עסבה, 2005). מאז אמצע שנות התשעים נרשמה עלייה כמותית במספר הסטודנטים הערבים במוסדות להשכלה גבוהה, במיוחד במכללות האקדמיות. עם זאת, שיעורם עדיין נמוך מאוד בהשוואה למשקלם היחסי באוכלוסייה.[1]  שיעורם נמוך במיוחד בתארים המתקדמים. בשנת הלימודים 2004-5 הגיע שיעור הסטודנטים הערבים הלומדים לתואר ראשון באוניברסיטאות ל-9.8%, לתואר שני 5% ולתואר שלישי 2.8%.

מחקרים עקביים מצביעים על כך שהסטודנטים הערבים נתקלים בקשיי הסתגלות רבים באוניברסיטאות ובמכללות, בהשוואה לסטודנטים יהודים. מחקר זה נועד לבחון את מידת ההצלחה בקליטתם ומעורבותם של סטודנטים ערבים במכללה האקדמית לחינוך אורנים. כמו כן נועד לאתר את צורכיהם בשילוב מוצלח יותר בעתיד וציפיותיהם מהמכללה בנדון.

קריאת המאמר במלואו