המקום הארצישראלי בארץ הצהריים של ע. הלל על רקע שירת המקום של משוררי העליות הראשונות – פרופ' ראובן שהם

ארץ ישראל כמקום היא מקום בעייתי לעם ישראל מאז ראשיתו המיתית: הן משום שעלילת העל היהודית-הישראלית-הציונית יודעת שהעם הזה אינו עם ילידי במקום; הן משום שבאותה עלילת-על המקום הזה הוא מקום שהאל הקצה אותו לעמו על תנאי שבמציאות קשֶה, אם בכלל, לעמוד בו; והן בשל הנרטיב ההיסטורי המיוחד של העם, שהאירועים המכוננים המרכזיים בו הם טראומות של גלות וגאולה, של עליה לארץ וירידה ממנה. הספרות העברית החדשה, החל מסוף המאה התשע-עשרה, שהייתה, עד אמצע המאה העשרים, ספרות שנכתבה על ידי מהגרים-עולים, התמודדה עם המקום הארצישראלי בדרכים שונות כשהמכנה המשותף הרחב הוא תחושת זרות בתוך מקום שאמור להיות מקומי, ילידי, ומנקודת מבט סנטימנטלית (במשמעות שהעניק שילר למושג סנטימנטלי). רק עִם ראשיתה של ספרות הנכתבת על ידי יוצרים צברים, וראשונה להם המשוררת אסתר ראב מתחיל המקום הארצישראלי להיות מקום מקומי ולא "המקום", לא הארץ המובטחת, שההתבוננות בו היא מנקודת מבט נאיבית (במשמעות שהעניק שילר למושג נאיבי). ע. הלל (בעקבות א. ראב ובמקביל ליוצרים הצברים בני דור תש"ח), בסדרת שירים מוקדמת שפורסמה בארץ הצהריים, בשער: "בסיבוב כפר סבא", מתייחס אל המקום הארצישראלי כאל מקום בלבד, נטול היסטוריה, נטול מיתוס, מתוך פרספקטיבה של בן המקום ומתוך נקודת מבט נאיבית. השירים בשער זה מרפררים אל מקומות פריפריאליים, בשולי הדרכים נטולי עבר מיתו-היסטורי, בקיצור אל כרונוטופים שכוחי-אל שדווקא בשל כך הם ברוכי-אל. תוך כדי כך, בשיר "בסיבוב כפר סבא" עצמו, שעל שמו נקרא השער בו מרוכזים שירי המקום והוא שיעמוד גם במרכז הדיון, מנהל הדובר ההללי גם דיאלוג בין-דורי עם שלשה מענקי השירה העברית: ביאליק, שלונסקי, אלתרמן, שכל אחד מהם מתייחס אל המקום בכלל, בין אם הוא מחוצה לארץ ישראל ובין אם הוא בארץ ישראל, מנקודת מבט סנטימנטלית שעמה, בעקיפין, מתנגח דוברו.

מושגי מפתח: מקום קטן (פרובינציאלי); המקום הגדול; שירה נאיבית, שירה סנטימנטלית; משורר ילידי,  משורר מהגר

קריאת המאמר במלואו