'בנות הלוויה' – תמונת דיוקן, כמקום עם נעלם – חובב רשלבך

במאמר זה אני מציג מעשה אמנות שלי על רקע הניתוח שערך הפילוסוף מישל פוקו לתמונתו של הצייר דייגו ולסקז – 'בנות הלוויה' (Las Meninas ).

באמצעות קריאה מפרדיגמת המבט (המכירה באמת יחסית התלויה במבט האנושי) פוקו מצביע על 'בנות הלוויה' כתמונה המייצגת מקום ורגע שהינם נקודת שבר אפיסטמי ביחס לפרדיגמת הייצוג (המניחה אמת מוחלטת, שהאדם מבקש לייצג אותה בסימניו), פרדיגמה שאפיינה את העידן הקלאסי. להבנתו, התמונה מייצגת מקום ורגע תרבותי המסמנים את תחילת העידן המודרני. באמצעות הניתוח אציג יצירה כמקרה שמאפייניו מקבילים לפרספקטיבת הניתוח הפוקויאני. מקרה שבו היצירה חושפת מקום סמנטי ייחודי המעמיד את הצופה בה  במקום חריג, בעל כוח ונוכחות ייחודיים מעוררי תהיות. במאמר זה אני מסתפק בהצגה אנלוגית של חומרי הדיון בהנחה שעצם ההקבלה מאפשר הבנה אינטואיטיבית של הטעם להשוואה.

מילות מפתח: 'בנות הלוויה'; מקום; דיוקן; ייצוג; מבט; סובייקט; אובייקט; מלך; אל; יהוה; חופש ביטוי; נעלם

קריאת המאמר במלואו