הגם משה בנביאים? פחד גבהים בשיריו של משה יצחקי – פרופ' ראובן שהם

בגלל ההיסטוריה הדפוקה של העם היהודי, הספרות העברית לדורותיה אִמצה לעצמה את דיוקן המשורר-הנביא, "הצופה לבית ישראל". ובשל מחקרי האובססיביים בדמות זו, אני צד את דיוקנו, גם אם הוא נחבא אל הכלים בכל מקום אפשרי. את עקבותיו של "הצופה" הזה ניתן למצוא גם בשירתו של משה, על-אף שעדיין לא מצאנו נביא שכינויו הוא משל'ה. משה, כמובן, משל'ה – לא. אף כי אצל ביאליק מצאנו נביא חביב, אופציונאלי, המכונה "שמוליק", לא שמואל, והוא שם רק ילד-ספיח ואם תרצו אפילו "סחיש".
 
חד וחלק, אינני בא לטעון שהדובר האופייני לשירתו של משל'ה הוא הנביא. ההפך הוא הנכון. דוברו האופייני הוא האדם האזרחי, שמעדיף את יום הקטנות, את המקום הקטן, את הצנצנת של ריבת החבושים שהוא רוקח במטבחו על חשבון הנבואה הצופה למרחקים ארוכים, למשל:

בֵּין נבואות נחמה לבין רִבָּה נִרְקַחַת,/ אני מעדיף את רֵיחַ הַגּוּיָבוֹת/ וְהַחַבּוּשִׁים הַמִּתְבּוֹסְסִים עכשיו בַּסִּיר על אש קטנה. בתוך סֻכָּר נוזלי/ מְבַעְבַּעַת תִּקְוָה, חלום נִרְקָם,/[...] וְהַחֵךְ מֵכִין בַּלּוּטוֹת/ לִפְגֹּשׁ נְבוּאָה בְּטַעַם רִבַּת חַבּוּשִׁים/ וְגוּיָבוֹת, שֶׁאֶצֹק לְצִנְצָנוֹת, / שֶׁיְּחֻלְּקוּ/ בַּכִּכָּרוֹת וּבִצְמָתִים מְרֻמְזָרִים,[...]. // בַּיוֹם הזה גם רִבָּה שֶׁמֻּגֶּשֶׁת לַאֲנָשִׁים/ מְרִירִים על פרשת דרכים, היא נבואה./ גם אור צָהֹב בָּרַמְזוֹר הוא נבואה. (יצחקי, משה. 2009: "בין נבואה לריבה", נהרות נשאו קולם. הקיבוץ המאוחד, תל-אביב, עמ' 47).

קריאת המאמר במלואו