על ספרו של פרופ' גלעד צוקרמן: "ישראלית שפה יפה" – פרופ' אורה (רודריג) שורצולד

מטרתו של הספר "ישראלית שפה יפה" היא לבדוק אם השפה שהישראלים מדברים היא אכן שפה שמית או שפה שהיא אירו-אסיאתית – גם שמית וגם הודו-אירופית. השקפת צוקרמן, המובאת בפרק ההקדמה היא שלידת העברית הישראלית היא "הכלאה (היברידיזציה): ישראלית היא תוצאה של הצטלבות בין העברית (השמית), היידיש (האירופית) ושפות אחרות" (עמ' 12). עוד הוא טוען שהעברית והיידיש הן התורמות העיקריות לשפה הישראלית, אם כי הייתה תרומת מה גם ללשונות אחרות.
שלושה חלקים לספר. החלק הראשון – ראשיתה של השפה הישראלית: עובדות ומיתוסים, ובו שלושה פרקים: ישראלית לעומת עברית; מקורות הישראלית; מיתוסים נפוצים לגבי העברית; החלק השני – ההשפעה הדקדוקית של היידיש ושפות אירופיות אחרות על הישראלית, ובו ארבעה פרקים: הגייה; מורפולוגיה; תחביר; אוצר מילים; החלק השלישי: ההשפעה המוסווית של היידיש ושפות אירופיות אחרות על אוצר המילים של הישראלית, ובו ארבעה פרקים: תרגום בבואה; תרגום שומר משמעות וצליל (תשמו"ץ); תשמו"ץ מילים מיידיש; תשמו"ץ מילים בינלאומיות. חותמים את הספר שני נספחים: המילונות הישראלית והמילונות היידית ומכתבו של גרשם שלום לפרנץ רוזנצווייג. ההערות הרבות מרוכזות אחרי הנספחים וביבליוגרפיה ענפה מובאת בסוף הספר.
לשון הספר קולחת אף שהוא מתורגם מן האנגלית, והטיעונים התיאורטיים משלבים דוגמות יפות. תוספות אנקדוטליות ובדיחות רבות, חלקן לעניין והרבה מהן שלא ממין העניין, וכן שירים וציטוטים מספרים, זרועים בתוך הדיונים, ובכך מנעימים את הקריאה. המוטו למרבית הפרקים מעוטר בציטוטים עבריים מקוריים ובציטוטים מתורגמים מספרות העולם. תרשימים רבים מבהירים את הדוגמות ואת כיווני ההשפעה שצוקרמן דן בהם. טבלת השוואה מובאת בסוף הפרק האחרון ובה 111 דוגמות למילות תשמו"ץ שמקורן בינלאומי, אם כי רבות מהן אינן קיימות היום. הלשונות המושוות הן אנגלית, יידיש, רוסית, פולנית, גרמנית וצרפתית (עמ' 186 196).
לא אתווכח על השם שבחר צוקרמן לשפה – ישראלית ולא עברית ישראלית. עצם הבחירה, הנובעת מכך שאיטלקי אחד אמר לו שהוא מדבר ישראלית כי מקורו בישראל (וקרוב לוודאי שלא ידע שיש עברית) הופכת אצלו לאידיאולוגיה. אדון כאן בדברים עקרוניים אחדים שבהם לוקה הספר – והם רבים…

הערה: המערכת נענתה לבקשתו של פרופ' גלעד צוקרמן להגיב תגובה מוגבלת בהיקפה לסקירתה הביקורתית של פרופ' אורה שורצולד על ספרו. התגובה פורסמה כאן בגליון מספר 3 (2010)

קריאת המאמר במלואו